|
"יסמין אני חייב לדבר איתך!" קולו רעד מבעד לשפורפרת הטלפון.
קפאתי במקומי, "זאת שוב מאיה?" שאלתי,
"כן" נשמע קולו רועד עוד יותר ואחריו שתיקה ארוכה. מדהים איך
מילה כה קצרה יכולה להיות בעלת משמעות כה רבה.
ניתקתי את הקו.
|
השמש לא הקיצה היום, היא החליטה פשוט לא להתעורר.
היא לא רוצה להאיר את עולמי,
היא אינה מוצאת סיבה לעשות כן, ובצדק.
|
אני היא זאת, שרוצה לשנות סדרי עולם, זאת שחיה כטיפה של תקווה
בים של אחידות. זאת שרואה בכל אדם את התמימות, בכל מעשה את
הטוב, בכל יום את המחר.
|
החורף תמיד מביא איתו געגועים. אולי הגעגועים יעלו שוב להוא
שהיה, ולהוא שהיה לפני ההוא ואולי לזה שעכשיו.
|
תמיד תהיתי מהו אושר. כבר מתקופת טרום ההתבגרות שלי, התקופה בה
התחלתי להתוודע יותר לעצמי, לתחושותיי ולמחשבותיי, ניסיתי
להגדיר לעצמי את המושג אושר.
|
אני לא אוהבת את החורף, הוא מדכא אותי. את מתעוררת בבוקר,
מסתכלת מבעד לחלון ורואה בדיוק את אותה התמונה שראית כשהלכתי
לישון.
|
לילה. כוכבים נוצצים זרועים בשמיים כשטיח יהלומים, רוח קרירה
משחקת בשערותיי ושוב אני חושבת, חושבת עליך.
|
למדתי שהאהבה זה הדבר החזק ביותר בעולם.
|
עוד חודש הסתיים.
עוד חודש של שיחות פנימיות, אני עם עצמי. האנה הפנימית מספרת
לי שוב על עצמי, על הרגשות, המחשבות ובעיקר - על השינויים.
|
|
|
ציצים מחוצים
בתוך חזיות
הם לפעמים הסיבה
להמשיך לחיות. |
|
