[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 desertgirl

אל היוצרים המעריכים את אן שטיינר
גלים נושקים לרצועת החוף בחשיכה, מוסיקה חודרת לנשמה
, צחוק פרוע המשחרר מועקה, חברות אמיצה, אהבה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
הידיעה הגיעה אליה מוקדם בבוקר. כפי שנהגה בימי שיגרה אלה,
לפני האסון שעתיד היה לפקוד אותה, השכימה קום וארגנה הכל בעוד
השחר מפציע אט אט בחוץ. התינוקת ישנה שינה עמוקה בחדר הסמוך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
Now
I know why
The tears of relief

לו
אחזנו באותו רגע קסום ונפלא
בו עינינו נפגשו במבט יוקד
ידי נגעו קלות בגופך
מי יודע.

געגוע
הכמיהה והכיסופים
כמו נהר, זורמים
לעתים בעצלתיים, הם עושים את דרכם

אהבה
אני יונקת את צוף אהבתך
מלטפת את רוך הנשמה
והנשימות האיטיות שלך עולות ויורדות

גורל
היא נגעה בשמיים, כך לפחות חשבה
הרחק מארצות החום, מכורתה
רגליה הקטנות צרובות מהחול הלוהט

אמא, זה אני,
לבוש בבגדים בלויים יד שניה או שלישית
יושב לי בדד
לעתים בועט בכדור סמרטוטים שמצאתי הרחק מכאן

אהבה
ואם אבכה על כתפך בלילות התדע?

אהבה
חיכיתי לך בלילות
הלילות שהפכו ללילות שלך

שכול
רק בלילות היא חוזרת אלי ואני נזכרת
אני רואה את עיניה הכחולות, העצובות
הדמעות נקוו תדיר וזלגו על פניה הצרובות
ובסוף ימיה אחזה בידיי

השמש אט אט שוקעת
צובעת את שמי התכול
בצבעי ארגמן עזים

הרהור
כשמעין היצירה יבש, הכאב עצום....

אני אשת המילים הנני
יודעת לפתור סוגיות מורכבות
יודעת לתת עצה טובה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
Even today I feel it. A tingle, a shiver climbing up my
spine, the kind you feel when apprehensive about something
to come, this is what I feel when I recall the old gray
bridge on Euclid Avenue.

הרהור
המוסיקה הנהדרת של ההרכב האלמותי מלווה אותי כשאני מפלסת את
דרכי, בקוארדינציית עין-יד מיומנת להפליא, בתוך הכרך המדברי
השחוק והעייף. האספלט העירוני הופך אט אט לפס שחור הנבלע לתוך
מרבד אינסופי של אבנים וחול.

זכרונות
עזבתי את ריח הפרדסים והכבישים הצדדיים, את צלילי המתכת של
הרדיו הישן...

מלחמתי
הימים נוקפים, ואתה אינך.

הספד
שני עגילים קטנים הונחו בידיה הרועדות על ידי איש הדת שבא לסדר
את העניינים, בעוד הגופה הזעירה עדיין עטופה בסדין על הספה,
עטופה בבכי שאין לו גבול. מן הסתם הוא מורגל, איש הדת, במצבים
כאלה, חשבתי בליבי, נחבאת אל הקיר...




מה אתה עושה
שאתה קם בבוקר?






את אותם הדברים,
אבל לאט...


תרומה לבמה





יוצר מס' 37223. בבמה מאז 19/6/04 19:07

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאן שטיינר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה