|
אט-אט, אי ההבנה הפכה לתודעה חדשה. הפחד הפך להערצה. הערצה
חזקה ועמוקה. הערצה שקטה שמלווה את צעדיו מהקומה למעלה...
מנתחת כל תנועה.
|
כל היום ממלכת השמיים לא שקטה. ברקים האירו את האפלה והרעמים
זיעזעו את האדמה. כמו מאלפי דליים ירד הגשם, טיפות כבדות
ומדוייקות פגעו בכבישים, אשר במהרה היו ראויים להקרא נחלים.
|
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
