|
"משהו מת בצורה מסודרת
ומשהו כאילו עברו זרם
איני יכולה לראותי אחרת מאשר נמוגה"
[יונה וולך]
תן לי
לנשום
אותך לבד
וביחד.
|
כל מגעך נגוע
חששות אש וכיליון
כל מגעי נגוע
בנשימותיך הקצובות
|
צופה בדמך הזולג בסיפוק
מחריד כמו אורגזמה באונס
בחילה עצומה משתלטת עלי ואני
רוצה להקיא מעצמי
להוקיע אותך ממני
|
נכנסת אלי באין כורחי
נחדרת גם בלי רצונך
זה קורה לפעמים
|
צועדת
זעומה חסרת נקמה
נושאת מבטי
גם הירח לא יעזור לי
אתה לא איתי
|
ראיתי אותנו יחפים
מזיעים
קוראים ספרים ושוכבים
אותנו עושים ילדים
|
למדתי להרפות מכעסך הלא מוסבר
כעס כרצונך
הלילות האחרונים קרירים כבר
ואני חשה אשמה רק כשחם לי
|
יש חוסר בהספקת האוויר
הוא לא נע בזמן הנכון
ואני רחוקה והוא לא מגיע בזמן
אולי כי אין לי שעון
|
כשהכלבים ליקקו את דמך איזבל
שכבת עירומה, מרוסקת
מתחת למרפסת הבית...
|
באמצע הגוף
עובר לי קו
בטון ארוך ומקושקש
ברלין אני מבינה אותך
את החומה שלי בניתי לבד
הגנתי, על משהו
לא זוכרת על מה
|
הפסיכולוגית שלי אומרת שאני צריכה לכעוס
(חתיכת בנזונה מזדיין)
ושמותר לי לחשוב רק עלי
|
אולי לא
אני רוצה
אני רוצה להיות רצויה
אם רק נדבר
הוא יתקשר
אני רוצה שהוא יתקשר
אם נזדיין
הוא בטוח יתקשר
אולי פשוט נמשיך לדבר
|
בדירתי מנורות עגולות
כמו חלונות צוללת
|
גם אם עבר כבר זמן
מי שנגע באמת
ירגיש כל פעם מחדש.
|
מופיעים משום מקום
וחוזרים אליו פתאום
לא מדברים אלי אף פעם
|
אני אומרת לי
לא היית חושבת
אם לא
היית נושמת
|
יש בשבריר איזה מכלול
בתחושה ברגש ביופי
יש בשבריר
שאין לו מילים
ויש לו אותי
|
טוק טוק
מי שם?
מציאות, המציאות
הגעתי לשבור את האשליה
צאי שוב לחפש
זה גורלך
|
הציר שלי הפך חלוד
הוא חורק וצורח בקול מצמרר
ומקיץ חשקים מעולם אחר...
|
אני יער אפל
אני יער מואר
אני חלקה שכוחת אל...
|
יום אחד יהיה לי גם
בית משלי
|
קיומי המחודש מתהווה
הוא נראה דומה
אבל זה לא הוא
המקום גדול מחלקיו
|
אל תשאיר עלי סימנים לשליט שיבוא אחריך
כאן לא יהיה אחד כזה
כאן אני המלכה
צא כבר אני אומרת
|
אם היית יודע כמה שכבת איתי כאן
אולי היית בא.
|
אני חושבת עליך חושב עלי
זה פחות מסובך משזה נשמע
|
נוגע במקומות האסורים
בבתי קפה
בתור לכרטיסים
|
יכולתי לרגע לגעת בנקודת החיבור
ככה סוגרים עניינים
זכרונך קצר, סלקטיבי
שלי ארוך דקדקני
|
איזו תחרות מעוותת
שאין בה מדליות ואין בה כלום
ובאמת זו לא תחרות
זה לא האגו
זו פשוט הראשוניות
הידיעה הקודמת.
|
נסעתי בלילה בדרך אליך
נסעתי מתוך הרגל
נסעתי אליך ולא היית
אין בי כוח יותר
|
ומתוך הקורקבן
קטלב אדיפאלי
מדמם עוד את חלב אימך
|
צלילות הדעת מעכירה את נפשי
כמו בריכת מי תמימות
שטבל בה חטא קדום
|
אי אפשר להיות רחוק יותר ממני
מאיפה שאתה
|
הבחירות שלי הן טעות
הטעויות שלי מבחירה
האהבה שלי גדולה יותר ממני
יותר ממך
|
שוב מצאתי עצמי עם הראש באסלה
פיתוי הבריחה המוצלח כבה
שוב מצאתי עצמי מפסקת לשווא
|
50 דקות בשבוע
אני יכולה לדבר 50 שנה
לנאום, להבין, להסיק
מסקנות פורצות דרך בתחום הבריאות הנפשית
מתעופפות לחלל האוויר
|
אני מדליקה סיגריה בין מליון אנשים ואני שוב קצת לבד
רק איתי רק עם העשן הלבן המסתלסל
רק איתי
רובם נעלמים, מתפוגגים
|
סבא ממציא משחק אנחנו קוראים לו הלוץ בול
ויש לי נדנדה על העץ מגלגל
נמרוד משתעמם כי אין טלוויזיה
אז כל היום הוא בוהה באח
יש לי סרגלים עם צורות של בגדים
ואני מעצבת חצאיות
אני בת שש
|
אצל סבא וסבתא בפריז
בדירה בבוליוואר מירה
כולם משחקים קלפים
אבל אני מדי קטנה
|
כולם נכנסים לאוטו הגדול
ונוסעים מארץ אחרת לעוד ארצות אחרות
בדרך מפריז לגרמניה
רועי נרדם ישר
ואני משתעממת בנסיעה
ונשכבת על נמרוד כל הזמן.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
