|
ג'ו, לוחם בכולם, הורג בקלות בה ממצמץ, מי יעז לגשת, הוא נע לו
ברחובו, אנשים מפנים את דרכו, שיעבור מבלי לפגוע באיש. מי לא
שמע על ג'ו, ג'ו אלכסנדר, מאבות שחולמים להיות כמוהו עד
לבנותיהם שאם לא יסיימו את הארוחה יבוא ג'ו, ג'ו אלכסנדר.
|
הללויה! תפילותיי נענו. זה לא ייתכן, איני מאמין גדול של האל,
למען האמת, איני מאמין קטן של האל, גם לא מזערי, או מיניאטורי,
האדמה נשמטה תחת רגליי, האמונה שחיי לא התבססו עליה הכתה בי.
הזה ייתכן?! האל במרומים יושב ומביט בי, בי ולא באף אחד אחר?
|
ואז נפרדנו.
זוג צעיר, צעיר מאוד.
והחזרתי לך את הספרים שלך ואתה החזרת את שלי.
אבל כל אחד שמר לעצמו את הספר הנבחר, ושנינו ידענו, ולא אמרנו
למה.
|
היה לה מן קטע כזה, היא הייתה נושכת את השפתיים כשלא היה לה
נוח, או נעים.
|
Well now, we have this man
Sitting in a bar,
One more shot of bourbon he says.
Let's call him John ho, I know, John Doe
|
נשתה אלכוהול ונבלע סמים,
אל תוך הריאות ובתוך הוורידים.
|
אני רואה אותו טובע
באני החיצוני והפנימי שלו, ושלי.
|
צריך לזכור כל יום.
אבל את היום הזה באמת, וכל שנה, כשיבוא היום, ניזכר בו.
כי היום סבתא מתה.
|
ואז יצאתי.
מהטוסיק, ז"א, לא מאחור, מלפנים, אבל הישבן יצא ראשון.
|
אתה מנצל את כישרון הציור האדיר שלו, והוא את הכישרון המוערך
שלך להעלם לתקופות קצובות מהארץ; פעם לתאילנד, פעם ליפן, והפעם
נניח לאנשהו סולידי. צרפת למשל, אתה יודע מה? פריס.
|
|
|
למה לאהוב תל
אביביים? מה רע
בהרצליינים?
שמואל
איציקוביץ' חש
מדוכא מינית על
ידי אויבותיו
לכתיבת
הסלוגנים. |
|
