[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על אנה צעיראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אנה צעיראל היוצרים המעריכים את אנה צעיר
אנה
תל אביבית
ילידת 85
אוהבת שירה
ופרוזה




לרשימת יצירות השירה החדשות
סיימי, סיימי לסרוג את השטיח,
הן בשבילך אני כבר מת,
ובעצמך אל תהתלי,
השנים עוברות, הזמן חולף
אך הכעס עוד נותר כמו בליבך גם בלבי
ואת ממני אל תיראי, הכל שטויות

לא רוצה יותר לראות
אנשים שמחים
ממול שולחן ארוך

אהבה
one bit of our future
now that we know how to die.

אלוהים
And once at all those lies we carry
with the touch of real worlds
real souls
all come in to one

אלוהים
I mourn for what used to be pure
time is pure
hoping is pure
I am not pure

אהבה
this is my poverty
not yours
these are my legs crossing
not yours

and so on, to carry on
we slightly withdraw
our human eyes,
in our human eyeshells,

ארספואטיקה
אני כמו בתוך מזמור
חוזרת בתשובה
נותנת מילותיי
שזורות בתוך קני,

אהבה
שמעתי אז את כל יחסר
חגגתי בתיפארת גשם
את כל יומך האחרון

לא שומרים אמונים למלאך שסרח,
לא בודקים את טיב הסחורה.

ארספואטיקה
מי אני אנוכי?
אנוכי מסתלסלת מתגלגלת רכות
לעיתים כמו נחצבת באבן.

געגוע
השמש, ענן, כוכב כולו פיח
מנצנץ מילותי אל רחובות רטובים

מילים ושירים שלא כיוונתי אליך
נורו לעברי מתוך תדהמתי הכפויה
חודשים וימים נותרו ערומים בגללי
ארוכים וחיוורים.

קינה
התפתיתי אל שוליים
עוביים כעובי העמוד
כאן שירי עבה כפליים
כאן כל אות לבה חרוט.

אלוהים
אנה בבית מטבחיים
נושמת הרבה
מסתכלת על קרס,
אנה רואה את חודו וחושבת על מים

אך הבוקר ניטף
מתוכי אל הכר
אוורירי ונושם בתוך תחלואי,

קצרצר
עכשיו הכל עילג,
לא מר,
עכשיו הלב פוחד
עכשיו ראשי נשמט על גב משענת

בדידות
אולי קטפתי, בחיי
קראתי דרור בטרם עת
אולי קירבתי, רק הפעם
תשוקה נחנקת אל שפתיי,

אהבה
אני אדלג במישור
חולת רוח, מוכת שיגעון מחויך.
אחפוץ גם בזה שאמר עוד היום,

אינטרוספקטיבי
פקחתי חושיי
שם הייתי נערה
יודעת כי טוב
האדם, עץ השדה, הבהמה

ביום שבו הים התרוקן
ישבתי על מזח כעור
לא פיתית אותי לדבר

אלגיה
איפה השאלה? אותה שאלה מקוננת שחדרה את לבי ופילחה את שד
עצמותיי עד צמרמורת?
לא כמו פעם, אני לא מסתתרת, עכשיו נעלמת

קצרצר
בזעיר אנפין
אחתוך מקצב
ואשבץ פניי בין חילופי עונות

ולא קרצת גם אז
לא רמזת לשוב
רק חייכת כי בי הברכה.

קצרצר
מדוע אומר שלא די
וכבר די לי?

כמיהה
שמי לוחש
חשבתי די

שינוי מתמיה בזרות הנפש
בוחן את בדידותי מול חרדה

למה נגעת?
הזמן מרפא גם אותי, גם חוליי
אך ראשי בידך עודנו פתוח

געגוע
דלותי לא משגת לא תופסת אותך
דלותי מתבטאת במשאלה יחידה.

בדידות
אויבי הוותיק
אכתוב לך מילות תנחומיי
אל הדף רעיי, אל עצמי
בעודי מתכתבת, שמחת חנופה תבקע מגרוני

אכזבה
ליצור שירה
לכתוב
כמו פרפור של משוגע,
כמו נצרה אל סוד שקוע,
הטווח הוא אין סופי

חלום
ומי ידע שגם בלילה
עוד חיפשתי מלונה,
להניח את ידי הצידה,
מבקשת נחמה.

אהבה
רק את לבי לא הייתי כותבת,
לו ידעתי גם סתיו גם אביב

קצרצר
גם אתמול כמו היום
ביזבזתי שורה

אהבה
מהו העול
יגע כפיים
ואני שסירסתי במו ידיי
את אוזנך הקשבת
לליבי וראשי
ודמיוני שפרח

געגוע
כותבת על יום מוסיקלי
חלקו חודר כמפריע
מקפץ כמו סינקופה

מחר תקום נשמתי ותידום,
מקורקעת לנצח בשפת היומיום.

גורל
נערמים על שולחני, גב חובק גב רעהו
צופים בי מתפשטת, מעירים על מערומיי
לוחשים בשמי, לא אסוב את ראשי

געגוע
אתמול עוד נוצרתי
מתוך לפיתה משונה

אכזבה
אילו רק ניצוץ
שאיבד את הרגע,
אולי היה בוער שיכחה

געגוע
חיפשתי עדות,
חיפשתי עדות חיה ונושמת
לנוכח דמותך,
ערפילית מתמוססת,

חלום
היום לא מניתי עצמי
בין עבר לעתיד.

עוד השתחלתי אל הבוקר
עוד ראיתי יום חולף.
ואני לא חדלתי
גם לקטוף את הדקות.

אהבה
עוד יום כולו זוהר
ממלא עורקיי

כיסית אותי בפלומת נוצות חגיגית
ואני שטפתי עיניי בחדוות הבריאה.

גם עיניי דומעות עוד לעיתים
לחיי סמוקות תהיינה
כשאחוש באיבריי המוצנעים

אהבה
אני אקשט את החדר
אתלה עוד תמונה מעיתון מעוצב
ואתה כמו גיבור, בתנועה מאומצת

אין לי קול
ושחר וערב
ימות ויומת

גיהנום
היתכן גם כאן יש אור ירוק?
שאיפת נצח, תקומה וניצחון
היתכן גם כאן עוד לא הסוף?

נוסטלגיה
כאן מלמטה פקחתי עיניי
הנה את יושבת ממיסה זכרונות
הם נקוו על עיניך.

אז ככה לי
התבשתי לתת
אז הורדתי וירדתי ונתתי לכם.
עכשיו אם רע לי(וזה לא שרע אבל אם...)
אז ככה לי.

הרהור
לאן תביט
אל תוך פניי
איבר הן בגופי

הרהור
משהו משתנה לאט
נמתח עד כדי זימזום עצבני
רוצה רק לחוש או לחשוב או להירגע.

כעס
פחד רעב
נושא על כתפיו
בי רק הרוח

אהבה
הרי הוא עולמי
שקדתי עליו
כמו שקוד אילן על צל ערביים
הרי בראתי גם אותך
אל עולמי הצר לשניים,

געגוע
אך אם הייתי כמו כוכב שמנצנץ
הרי עצמתי שתי עיניים
חשבתי כמו ניצוץ בלי רגע

געגוע
טל זלג על שתי עיניי -
עצמתי.
רוח בוקר בין רגליי - סיכלתי.

בדידות
ציפצוף נעים
מפלח דרכי
סליחה.

גורל
בריח שיזפון, חול בין רגליה
שערה מפותל, עיניים צורבות
עלומיי בידיה
נישאים על החוף

אהבה
התשמע רחשי?
פן תתן את קולך להעיר את לבי
ברוח אביב אביכה וחונקת

במקום בו מחברים שירה זולה
תנחת ידי, תקריב עצמה
תפסק לאט אצבעותיה באנחה רכה
עצלות תרכיב משפט, עודנה מתמתחת

מהו הקול הקורא בשעת ליל?
קורא לך לבוא אל תוך נדודי.

הרהור
כולנו נהיה עפר באדמה
הוא שר
רגל פוסעת על מדרכה שטופת שמש
אין בה היסוס

פחד הרגע לא יטיב את מימיי,
האגם השוקט בזרועות אשמדאי.




אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
"אתם לא מבינים
אלוהים הוא בעצם
זה שמאשר את
הסלוגנים"






ניסיון התחנפות
(לא מוצלח) לזה
שמאשר את
הסלוגונים


תרומה לבמה





יוצר מס' 43053. בבמה מאז 11/10/04 10:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאנה צעיר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה