|
אנה ריין, נולדה 1983, ישראל. לא קוראים לה אנה
ריין.
"צריחות שצרחתי, נואשת, כואבת
בשעות מצוקה ואבדן
היו למחרוזת מילים מלבבת
בספר שירי הלבן.
נגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש
ואת תוגתו של הלב הכורע
יד כל במנוחה תמשש"
רחל המשוררת
אנה תשמח לקבל תגובות, דעות והצעות בדפיוצר. (וגם
הפניות לדפי-יוצר אחרים).
הוא: אבל מה? מה הדבר שהכי מפריע לך בחדר הזה?
אנה (מחייכת): זה קל. אני.
|
השפן הקטן לא באמת שכח לסגור את הדלת. הוא פשוט...
|
אני קוסמת בתוך מבוכים
אני לוגמת מיינות המלכים
|
זה הכל בגללה, המסובכת הזו
או אולי זה גם קצת בגללו...
|
אחרי שהפסקנו
המשכתי להיות
|
אין לי שקט מעצמי
הלילה אינני שקטה
הלילה הרבה חסר בי
אפילו חסר בי אתה
|
רוצה שתאהב
את כל מה שאני
וגם את מה שלא
|
וגיטרה תשיר, ספרדית ורכה
והנפש תרקוד, הלומה ומוכה.
|
שים אותה במסגרת יפה,
ככה, שאף אחד לא יראה...
|
ורק בשבילה אתה
שוכח או זוכר
רק בשבילה אתה אתה
רק בשבילה אחר
|
בשעה שחיכיתי לך
תרגלתי לי כמה סוגי חיוכים
|
לכי על קצות האצבעות
בין השלוליות החדשות ברחוב
שלא להפריע לעוברים ושבים.
|
והיא הייתה כל כך יפה
וגם כל כך שלו
וידעת שאסור לך לקחת
אבל לא יכולת שלא...
|
ודרך אגב, אל תחשוב שקיוויתי,
גם אני לא עשיתי סיפור, בחיי
|
את החטאים שלי הקטנים
הייתי נוהגת לספור
|
באלף מראות להביט
מבלי להבין מה נשקף
הכאב הזה שראית
|
אם תראו מישהו
שמחפש להתחבק
תגידו לו שיש לי
חיבוק מיותר
|
להבליט יתרונות
לעדן הליכות
להיפרד מהעצב
להתראות בשמחות
|
עוד ימים בלתי פשוטים
עוד שירים למגירה
|
הפעם כשאבוא, אולי תחשיך קצת את החדר
כי בחושך אני לא כל כך קשה
ולא רואים את השברים ואז הכל מרגיש בסדר
כל עוד לא תראה איך אני מרגישה
|
הכאב השאיר לי הודעה
מיד כשהפסקתי לאהוב...
|
אל תדאגי, את תהיי מאושרת
בפעם אחרת...
|
תן לי להיות לבדי
כי עכשיו סוערות בי רוחות
|
ואותו המקום, ואותה השעה
ואותם הריחות, ואותה המיטה
ואותו הסבון בחדר המקלחת
ואותה האני
|
ואתה בשקריך על רגש
ואתה בעיניים של ילד
סוכן מכירות שלי
עומד על מפתן הדלת
|
ועל קצה לשוני עוד תלויה לה
שאלה המחפשת תשובה
נשיקה המחפשת שפתיך
אך מחר שוב חוזרים לצבא.
|
אתה תקעת לי עוד מסמר על הארון
אתה צחקת מסופק
אתה צחקת אחרון
אתה ידעת שעכשיו אני אשתוק יותר חזק
|
ואנשים שמפסיקים להיות
פתאום.
|
אנשים יציבים מפחדים מגבהים
|
ואין בי אף שבריר היכולת
לעשות זאת במילותיי
כמו שאתה עושה זאת בצליליך
|
אתה אמת שלי כואבת
ומשקה שמשכר
אתה הסם שכה מזיק לי
אבל כל כך ממכר
|
איך אתה מודע בי,
ממש כמו אז, ממש כמו פעם.
|
אולי הציפייה למשהו
שאנחנו יודעים שלא יגיע
היא זו שמחזיקה אותנו.
כמו המחכים למשיח.
|
כשכיבית את האור
יכולתי עדיין להרגיש
את העור הלא נכון
שבו נגעה ידי.
|
אני מגיע אלייך
מוריד מסיכה מסיכה
|
אני מפחדת להיות רחוקה
אבל רחוקה מלהיות פחדנית
אם תצליח לשמוע בתוך השתיקה
אולי גם אתה תגלה מי אני
|
תמיד את
פשוטה מדי
קלה מדי להבנה
את לא שונה
|
אל הארכיון האישי (37 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
אנלוגיה זולה.
(בוליביה
מהגגת). |
|
