ילידת המאה הקודמת.

דף היצר הקודם שלה נסגר עקב כינוי לא מוצלח, זכרונות
רעים מתקופעה נוראית ופלישת יתר לפרטיות. בדף הזה
היא מתכוונת, אולי, להשלים עם עצמה.  
הכתיבה שלה היא אוונגארדית במקצת. ישנם הרבה חלקי
סיפורים, סיפורים לא גמורים ודברים שהם אמצע של משהו
גדול יותר, בלי התחלה וסוף, שכנראה לא יכתבו לעולם.
מעידה על עצמה שהיא טיפוס מאוד מגוון.
הסקרנות והיצירתיות שלה, לדעתה, הם היסודות של
היכולת להוציא התחלה, אמצע או סוף לסיפורים. קיום
ההמשך, ההתחלה או האופי נשארים תלויים בה וכנראה
שיסיימו תלויים באוויר.
כאתטיסטית היא שונאת את המושג "בני אדם". הוא דתי
מדיי, ושוביניסטי מדיי. בהנחה שהאבות הקדמונים שלנו
היו אדם וחווה, היא תסתכן בניחוש פרוע ותגיד שמי
שהוציא את הצאצאים מהרחם לא היה אדם.
למרות היותה אתאיסטית, היא אוהבת לכתוב סיפורים על
השטן, על אלוהים, על דת וכל מה שביניהם.
בתכלית היא טיפוס מאוד פתוח עם נטייה להתפלספות,
שאליה נחשפתם עד קריאת שורות אלה.
בנימה זו היא תפסיק להתעסק בעצמה ותעביר אתכם
ליצירות שלה.


בברכת קריאה נעימה,
אנה מארי

אל תפחדי... פואנטה אודלי היתה בת חמש. היו לה עיניים כהות, חיוך מלאכי ושכל. היא הבינה יותר מכל בני גילה שיצא לי להכיר במהלך שנותיי. כל כך הצטערתי על שאני צריכה להכיר אותה.

הייקואים מטופשים הייקו מעברון חד מגרבילים לסבתא מוגש לפניכם

נקודה לעתים קרובות היא הייתה מתעקמת בבוז, לעתים כאב לה, ואפילו חיוכים מרושעים היו יוצאים ממנה. היו לה חיים משלה.

כינרת בין עצים חוף ים

משחקים בכוס יין סידרה משחקים של אור וצל

קיאקים בירדן טבע

יום השטן עט על נייר מחברת