[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי אנה מאריאל היוצרים המעריכים את אנה מארי
ילידת המאה הקודמת.

דף היצר הקודם שלה נסגר עקב כינוי לא מוצלח, זכרונות
רעים מתקופעה נוראית ופלישת יתר לפרטיות. בדף הזה
היא מתכוונת, אולי, להשלים עם עצמה.  
הכתיבה שלה היא אוונגארדית במקצת. ישנם הרבה חלקי
סיפורים, סיפורים לא גמורים ודברים שהם אמצע של משהו
גדול יותר, בלי התחלה וסוף, שכנראה לא יכתבו לעולם.
מעידה על עצמה שהיא טיפוס מאוד מגוון.
הסקרנות והיצירתיות שלה, לדעתה, הם היסודות של
היכולת להוציא התחלה, אמצע או סוף לסיפורים. קיום
ההמשך, ההתחלה או האופי נשארים תלויים בה וכנראה
שיסיימו תלויים באוויר.
כאתטיסטית היא שונאת את המושג "בני אדם". הוא דתי
מדיי, ושוביניסטי מדיי. בהנחה שהאבות הקדמונים שלנו
היו אדם וחווה, היא תסתכן בניחוש פרוע ותגיד שמי
שהוציא את הצאצאים מהרחם לא היה אדם.
למרות היותה אתאיסטית, היא אוהבת לכתוב סיפורים על
השטן, על אלוהים, על דת וכל מה שביניהם.
בתכלית היא טיפוס מאוד פתוח עם נטייה להתפלספות,
שאליה נחשפתם עד קריאת שורות אלה.
בנימה זו היא תפסיק להתעסק בעצמה ותעביר אתכם
ליצירות שלה.


בברכת קריאה נעימה,
אנה מארי




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פואנטה
אודלי היתה בת חמש.
היו לה עיניים כהות, חיוך מלאכי ושכל.
היא הבינה יותר מכל בני גילה שיצא לי להכיר במהלך שנותיי.
כל כך הצטערתי על שאני צריכה להכיר אותה.

ארצישראל
אני מורידה את הסנדלים והגרביים ומתקרבת למים. הגלים מרטיבים
את חצאיתי הארוכה אך אני לא נרתעת. אני ממשיכה קדימה, יותר
עמוק אל תוך מי הכינרת הקרים. הכתפיים שלי מכוסות לגמרי, וכך
אני נשארת כמה דקות, נותנת לגלים להרטיב את ראשי לגמרי.

מקאברי
היא רצה לכיוון היציאה, נסערת
הוא תפס אותה, גבר צעיר שכבר היה חזק מאימו, והעיף אותה למיטה,
שם, לאור הפמוטים, הוא בעל את אימו שוב ושוב.

אם לא הייתי מצילה אותה היא הייתה הופכת שנואה, אצל אימה.
עזובה, מוזנחת, נעלמת.
מה שווה שלמות כאשר איש אינו חוזה בה?

אלגוריה
כשהיא נולדה הכל היה בסדר.
תינוקת משגעת, כמו כל התינוקות. ככל שהתבגרה, הרגישה שמשהו חסר
אצלה, אך היא לא ידעה מה. ככל שהחלל הזה גדל - כך הפך למוחשי
יותר ויותר.
בתחילה היו אלה חלקים בעצמות, פשוטים מאוד. היא לא הרגישה
בחסרונם והמשיכה לעמוד כרגיל.

חוסר אונים
הוא זחל אליה, מלטף את שערה, מנשק את לחייה החמה והרכה, אך היא
לא זזה.
"כל כך יפה..." הוא לחש באוזנה בכאב.

התבגרות
ציפיתי שהיא תפרוץ בזעקות, תקרא לה, אך היא לא זזה.
נאלמה. השתתקה. הפחד הגדול ביותר שלה היה לאבד אותה. הפחדים
שלה התממשו.

פואנטה
אני פונה אל הצומת, שבה לא חסר מזה, מכל זן.
אני מגיע, ואת פני מקדמת נערה כבת 17. היא נראתה בדיוק כמו
שבנות שכאלה צריכות להיראות: זוג צמות, חולצה במידה גדולה
המסתירה את גודל שדיה (כמה חסוד מצידה), חצאית וזוג נעליים
סגורות. עמיתותיה בהמשך הכביש לא נראו כל כ

סוריאליזם
יום אחד, בערך בחמש אחר הצהריים, העולם כולו השחיר.
השמיים עדיין היו כחולים, השמש עדיין זרחה, אבל כל מה שהיה על
האדמה נצבע שחור.


לרשימת יצירות השירה החדשות
הייקו
מעברון חד
מגרבילים לסבתא
מוגש לפניכם

אכזבה
שהמנתח הפלסטי יסיר לאט לאט
את המסיכה, רק כדי שתקבלי את עצמך,
אבל את אמרת לו שאת לא אוהבת אותה,
ורוצה להינתק ממנה.

ביקורת
על במה אבטיח מה שאפשר,
אבנה באוויר מגדלים
וארכוש את אמון הבוחר היקר
כשאסנוור אותו במילים

הייקו
רוצה להיות
רק של הזר, שפעם
היטבת להכיר

כמו מהמר שבטוח שאלת המזל מאירה לו פנים
מטיל את חייו
בביטחון

יש בי חדוות סדר
ותשוקת ניקוי
ושוטר פנימי

לשבת זקוף
להספיק, ודחוף
והזמן רץ
הזמן רץ

להקליד עבודה
לסכם עמודה

פזמון
תסתכל עליי
תסתכל לי בעיניים
אתה לא חייב
אבל אני רוצה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
לעתים קרובות היא הייתה מתעקמת בבוז, לעתים כאב לה, ואפילו
חיוכים מרושעים היו יוצאים ממנה. היו לה חיים משלה.

פואנטה
אני מתלבש. חולצה, כובע, מכנסיים, ולבסוף, החגורה שקיבלתי
אתמול מנאדיה, אחרי שנשבעתי אמונים וקיבלתי את ברכת ראשי
הארגון. אמא ואבא מחבקים אותי ואומרים שהם יתגעגעו, אך צוחקים
שהם יצטרפו אלי בקרוב.

טיני אמרה שיש לה עיניים רעות. אני אומרת שהצביעה לא אחידה (זה
ממש ברור עליה), אבל לא משנה אם זה הדבר הכי מכוער בעולם, אני
לא זורקת את המסיכות שלי.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
חוף ים
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
משחקים של אור וצל

טבע
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
עט על נייר מחברת
אל היצירה




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
מי ימלל גבורות
ישראל?




(גרפיטי, שכם)


תרומה לבמה





יוצר מס' 54802. בבמה מאז 27/8/05 22:18

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאנה מארי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה