|
נולדה ב- 1980. עובדת בתחום המחשבים, נהנית מכתיבת
שירה ומקווה להפוך את זה לעיסוקי היחידי יום אחד...
הוא אחז בי. הרגשתי שאצבעותיו רועדות. מעניין מדוע. אחיזה של
פחדנים. או אולי של רומנטיקנים חסרי תקנה. אני לא בטוחה. לאט
ובזהירות הוא מקרב אותי לפיו. רק אחרי הלגימה הראשונה אני אדע
בדיוק איזה מין טיפוס הוא. הוא ממש מסקרן אותי. לא יודעת למה.
|
כך שוב בגדה בי חומת האדישות
כך שוב הוצת לשווא ניצוץ האהבה
|
דגת אותי מתהום הנשייה,
בקשת משאלה - קיבלת שתיים.
אהבת את הזהב שעל זנבי,
לא חשבת כי הוא עצוב כפליים.
|
דמותך עוררה בי תיאבון,
חזותך התעכלה בקרבי,
ליקקתי את פירורי הזכרונות בקנאות.
|
נשברו הבטחות
עוגייה שנטבלה בקולך
|
מבין התריסים מסתנן לו הנשק שלך,
יורה ופוצע קשה את האינטימיות שלנו.
|
אני אזכור שאסור לאלתר
האם אז תאהבני יותר?
|
כשצמחה הדממה בינינו
והפריחה את קרני הזרות.
|
השעון הישן עצר במקומו
והפסיק את תקתוקו הנאיבי.
|
העולם מתמלא בי בעומקו
הירוק מסביב מדמם ביופיו
|
אתה מדבר ודבריך נופלים
על הקרום הקשה,
שכמיה לשמיים
לעולם לא ייקח מה שמצא בהישג ידו
מה שמרקד מסביבו.
ואתה - מרקד מסביבי,
מחייך, מתנענע.
שוב - נגיש מדי,
חסר פוטנציאל להרס עצמי.
לא חסרים פתרונות לבדידות זמנית.
ואולי צדקת,
כשאמרת שכולם צריכים
|
באפלת בדידות,
ספק לילה ספק יום.
השדים מפחדים לצאת,
גם לא רוצים להישאר.
|
ברוח הגעת,
כמו רוח - תעזוב.
לבנתיים,
תיפח בי רוח חיים.
|
פתאום נדמה לי שאני אילמת.
נמצאת במרדף בלתי פוסק אחרי "המילים הנכונות".
|
זה לא השיגעון,
גם לא פשרה עם מציאות.
זה עוד אחד מן הרוחות הסוחפים אותי עמם
בצל הלא נודע קדימה.
|
ואני רק הייתי רוצה
שיצמיחו כנפי השלמה אפורות.
|
מפולת שלגים, אף אחד לא נשאר
חף מפשע, כל תנועה מכוונת אליו וממנו.
|
"לעמדת מוצא חזרי!",
מתכנסים לתוך עצמנו,
כולנו - בתנוחת עובר.
|
הבעירו בי ללא רחם
מלחמת יצרים
|
עכשיו אני פיסת הווה
צדף סגור על קרקעית המציאות.
|
יופי שלא היה כמוהו
מוכמן בתוך זרעי שלווה
|
אבל עכשיו אני קוסמת מתלמדת:
נוגעת ובקושי משאירה סימן.
עוד מעט אלכוד את הציפור הראשונה
ומבלי שתשים לב אסחף אותה במערבולת.
|
דמויות מגפרורים יודעות לאהוב באמת
הן יודעות להתלקח בבוא הזמן ולא לכבות את הבערה
עד שיהפכו הם לעפר ואפר
|
תבכו מרוב רצון
לגעת ולהיות שם.
|
אז איך יכולתי
שלא להתאהב בדמותי
המשתקפת מנהר עינייך
ומביטה בי מתוכן?
|
עצור במקום! בלימת חירום ויו-טרן אחורה. חשבת שעלית על הכביש
המהיר שיביא אותך היישר לגאולה? חשבת לזנוח אותי מאחורה? חשבת
שניתקת את חבל הטבור הנורא שחיבר אותך אליי?
|
עליי לשמוח את שמחת הכלה, כאלו רציתי זאת כל חיי ולחיות חיי
זוגיות כאלו חונכתי כך מגיל אפס.
|
|
|
כל הקווים
תפוסים אנא המתן
ותענה לפי התור |
|
