|
"אתה יודע מה הבעיה שלי? שאנשים לא מבינים כמה שאני מיוחדת."
"זאת לא צריכה להיות בעיה דינה", אמר לאון, "את צריכה להאמין
בעצמך. עזבי אנשים."
"ככה אתה אומר. ככה כולם אומרים. אבל בסופו של דבר אנחנו
צריכים את הפרגון מאנשים."
|
הבחור שלאה תמיד רצתה התגורר כמה קילומטרים מהבית של לאה. היא
התבוננה בחייו הבלתי נראים בשבילה כמו בזכוכית מגדלת.
|
חשבת עלי היום
כמה יפה היית שחשבת עלי היום
כמה יפה היתה המחשבה
|
יד
שלמה קמה הרגש מכוער
ככל שיהיה הוא עדיין
רגע מי מפריע
|
מתבייש
ובודד
מתרגש מתחדש
מתנגש
מתגנב
|
אני רוצה לראות את האור
גיורא אני רוצה לראות את האור
איזה אור משונה בא
|
איפה
אני
יורדת
לפני או אחרי הרמזור
אחרי אחרי
אני אומרת
|
משעמם לי וא' אומרת לי שאני
יכולה לסדר את הבית לפעמים
השינויים הקטנים שעוברים עלי שמשעמם
|
זה לא זמן בשבילי עדיין
להיות מאושרת
זה זמן בשבילי להיות נבוכה
וצריכה
|
כל ימי האתמול העכורים האלו
והפכתי בדיוק כמוך
|
הוא אהב את הבחורה הכי יפה בשכונה
הוא צעק
אחרי אחרי
וכולם באו אחריו
|
איך שהיא מתפרעת
איך שהיא שותקת
|
את תכול עצמותיה
את שבריר הקלסר
|
נטולי קסם שלי
הביטו מעבר לים
הפנמתי את זה
|
הסופר ואני כל כך התרחקנו
רק האמנות עוד
קושרת אותנו אחד לשניה
|
אנא אמור אחרי
אני מקבל את המוות עלי
|
אני ובעלי מקצועות חופשיים
כמוני כמוהם
כמוהם כמוני
|
היתה מוזיקת מעליות ברקע ולרגע
נעלם לי הכאב ראש שהבחור העשיר
התקרב אלי
|
אני וזה שיאהב אותי באמת
נעמוד ערומים
מתחת לשמיים
|
רק שלפול אוסטר
לא יקראו פול אוסטר
|
אני רוצה להשתחרר
מהקללה הזאת
ולחיות
|
אשה לבנה אוהבת גבר כחול
גבר כחול מנשק אישה לבנה
|
אתה מצלם
מצלם את ילדינו שנולדו בחושך
מצלם את ילדינו שנולדו באור
מצלם אותי
|
אתה עוד גר אצל ההורים שלך בבית
אני משוררת שוליים שלא מתפקדת
|
אתם אתם אתם ואתם
איך כל העיר מצטמררת מולכם
|
איך שהאהבה מתרחקת מאיתנו
מפנה לנו את הגב
כמו עור הפנים הרע והמוכתם שלנו
לכל קרם מזין וטיפולי שיהיה
|
בגני לוקסמבורג בערב
עם עוגה מהקונדיטורה
על ספסל
מול הארמון הקטן
|
הוא לא היה בודד בכלל
זאת היתה אחיזת עיניים
עבודה של מקסימן מוסמך
|
בדרך כלל
אני צריכה סיגריה
עם השיר הזה
|
אני במנצ'סטר עם י'
י' נשאר לחכות לאחיו בתחנת האוטובוס
ואני הולכת לעשות סיבוב בעיר
בניין האוניברסיטה הישן
|
במסע הקשה לכיבוש לבבך
נעצרתי ונשענתי על סלע בדרך
|
גם הגיבורה תקועה כמוך
בתוך המראה העקומה שלה
מה שמפריע לה עכשיו זה
שהיא לא יפה כמו שהיא היתה פעם
|
לא אהבתי שום דבר בספר הזה
חוץ מהסוף
|
ברור שזה לא היה קשור אליך
ברור שזה היה קשור אליי
כמו אז שנכרכתי אחריך
כמו אז שסנוורת את עיניי
|
גאוותה שבורה
כמו ציפור פצועה
|
גבר
ואשה
היתה ביניהם אהבה
פעם אולי היתה ביניהם
אהבה הוא שואל
|
ג'יין אוסטין החולה
הענייה, הבודדה כל כך
בסוף ימיה
|
שידור חוזר בערוץ 23
של גאווה ודעה קדומה בפעם האלף
אני ומ. רואות ומדברות
|
גם המזג אוויר יכול להיות
עצוב לפעמים כאילו
שאלו אותה והיא ענתה
|
טלפונים ציבורים בערב
אני קוראת לך יוסריאן
וגבריאל גרסייה
לסלוח לך
|
גם שאני מהרהרת במוות
עולה בי הדהוד קדוש ונוקשה
של החיים
|
שוב אני חוזרת לקחת את הכדורים
האלו
והעין הימנית שלי דומעת כל הזמן
|
דברים מרגשים
על אמנות ומדע
נאמרים בטלוויזיה
|
מכל הדרכים
שלך תהיה
הקשה ביותר, הבודדה ביותר, המפותלת ביותר
|
דמעה צפופה בשורש העין
עורמים אבנים במחצבת הכאב
|
האושר
שנובע אצלי
מסיבות לא נכונות
|
האם ניסית פעם לגעת בשמים
האם ניסית פעם לתפוס ענן
תפסת אותו פעם לא תתפוס אותו פעמים
|
הבחור שמצא חן בעיני בקפיטריה של האוניברסיטה
זה שתמיד עם חולצה ירוקה
|
בלונדינית וקטנה ויפה נורא
ועוקצנית
ככה היא נראתה
השנייה היתה מתולתלת ועצובה
לא שומעת שירים ברחובות
|
איבדת את כל הכסף שלך
האישה שלך עזבה אותך
לקחה את הילדים
|
נסענו לפני הג'מבו תוכי
במונית שרות
אני והנהג
ברחוב הבועט
וחשבתי שיש
לקבל מה שיש
והגשם סנוור
|
הוא אמר לי שהוא הכיר אותו
לפני שחזר בתשובה
הם היו מסתובבים ביחד כשהיו ילדים
בכיכר ובשכונה
|
הוא הצביע עלי ואמר
היא לא שייכת לחיים
|
איך את מרגישה במקום הכי יפה בעולם.
כמו סוף העולם.
כמו סוף הסוף.
|
היא צעדה בחולות
בין הבית לפסאז' ליד הסופר
וחלמה על
חוץ-לארץ העייפה
|
החלומות האלו כבר לא מכאיבים לי יותר
|
היא שמה חיריק מתחת לשם שלה
|
היום כל כך התרגשתי
שירדתי במעלית בדרך לעבודה
שלוש קומות לפני
|
היום שבו הפסקתי להאמין
חוטיני מעל
מכנסים שקופים
|
אני המלצרית שלכם
מביאה תפריט
מחייכת
סוחבת מיצים טבעיים
|
אחרי שהלילה ירד
אהובי
אהובי הרך והתם
אקריא לך מהמחקר
על המשוררות מתות מוקדם
|
העצב שלך אוורירי
לא נופל, לא מזיע
|
יותר מידי קפה
מותק
יותר מידי קוקה קולה
יותר מידי זמן
|
אמרת לי שהפלטפורמות האלו לא ישרדו את החורף
אבל רציתי אותן כל כך, הן היו כל כך ורודות
שילמנו עליהן בצ'ק שחזר
|
תשימי על עצמך משהו
אפילו הראי מתבייש בך עכשיו
|
מי יעזור לי להנציח את
התחושה
המתוחכמת
שצריך להנציח עכשיו
|
בחיים לא לבשתי את השמלה
הזאת קודם
והים קודר קודר
|
אז למה אני משקרת כל הזמן
כמו זה שאמרתי שכפות ידי הופכות לבן
|
ובבוקר
תהיי נעצבת ומרה ככרוב סלק כבוש
|
הייקום לא רוצה
שאעשן את הסיגריה הזאת
הוא מערים עלי בתכסיסיו
קודם כל היא נופלת
|
וכשחשבתי ששום דבר כבר לא ישתנה
טלפון מוזר העיר אותי באמצע הלילה
חשבת שדיברתי יותר מידי
|
מרחוק היא דווקא נראית נורמלית לגמרי
לא הבחנתי בכלום
אני אומר לך
לא הבחנתי בכלום
|
אנשים אומרים עלי
ואני אומר שכן
אני משתנה
|
אני לא יודעת מה איתך אבל יש
לי משכנתא לשלם
|
איזו חוצפה באמת
מכוניות מכוניות נוסעות
יש אפר אפור בעיניים יש
|
משוועת לקצת שמחה
ואומרת לו
אתה יפייפה כמו מחט
סינית
|
תיזהרי מותק
בקצב הזה, עוד לא יישאר לך
על מה להתחרט
|
יצאנו לוזרים גם בעיני הנצח
הותרנו את התשואות לבלתי ראויים
|
היא אמרה
שהאיטיות מקהה את הכאב
|
האיטיות מקלה על הכאב
ההליכה מקילה על הכאב
לשים קרם ידיים מקל על הכאב
|
כדי לאהוב אותך הייתי צריכה
לדמיין
שאתה יודע לכתוב
|
כל הרצון המטופש הזה שיגלו אותך
ואת
יושבת בדיוק בפינה של החדר
|
כמה את יפה הלילה
כמה את יפה הלילה
|
כמה שאת מתוקה
כמה שאת יפה
|
לחיות את החיים כמו משוררת מודרנית
להבין בהם כמו משוררת מודרנית
|
כרוח הסערה
נשפכת החוצה בזמן הפסקת צהרים
|
באמצע לונדון
עם כל הפיצויים מהעבודה
בכרטיס אשראי הבינלאומי
|
אני אוהב
משוררות מיוסרות
שאופות לחם
בשקט בשקט
|
לסוף שלך
ולסוף שלך
והסוף שלך
|
אני בונה מגדלים באוויר
מהפילטרים
המשומשים שלי
|
מה את עושה כאן
הראש שלך בריא מדי
בשביל המיטה החולה הזאת
|
מה יהיו המילים האחרונות שלך
תתחילי לתכנן, לרשום
תצמידי לעצמך ביוגרף קל
|
מה יש לנו לחפש כאן עכשיו
מי יספק לנו עניין ויצירה
נותר לנו רק לשנוא את הבחורות היפות
ולהתחרט
|
אישה מבוגרת וביזארית
אוספת ספרים ישנים ועיתונים
מדברת אל עצמה בקול רם ברחוב
שוכחת מי היא
|
בבוקר בבוקר
אחרי קופסת סיגריות שלמה
שקופה ונקיה
משוככת באמבטית ביטול עצמי מתוק
|
אני אהיה כל כך טובה
אני אגיד לו מותק
הו מותק
|
מי כאן? אה
זה קולי העייף הנחשולי המסומם
למחצה
|
לעולם לא הייתי מפוררת יותר
ועם זאת, שלמה יותר, מתוקה יותר
שרעפי המתיקות זולגים ממני
כל בוקר
|
היא לא מתה
היא עדיין כותבת שירה
עדיין מחכה בתור לקופת חולים
|
נגמרה עליך ההשגחה
נגמרה עליך ההשגחה
|
אף פעם לא הייתי בניו יורק
אבל ניו יורק
קוראת לי
בעוצמה
|
נשפנו בנפש חולי הנפש
שם זרקנו רפש
על אשפי שיחות הכשף
|
אנשים באים ויוצאים מהסופרפארם
כמו
אח של מישהו שפעם אהבתי אשתו
והתינוק וגם חברת ילדות
|
שלושת רבעי שעה אחר כך
אני מודה
שאני
נטולת קסם אישי
|
שאלהים יעזור לי
לא לעשן את הסיגריה הזאת
|
אם אני משעממת אותך
אהובי
תמיד אתה יכול לקחת את
|
אני עייפה והכל עצוב
ביום שבת לפנות בוקר
גם
כריסטוס של דגים
לא עושה את העבודה עלי
|
איך כולנו רוצים ליצור איזה משהו גדול
אנחנו מדברים על זה
על היום על הים
מעשנים סיגריות מסריחות
ומקלפים גרעינים
|
היא מדברת ברצינות בתוכנית הטלוויזיה
תוכנית הטלוויזיה על עמודים כחולים
היא מדברת ברצינות על עמודים כחולים
|
עצב
נושא את דגליו הרחק מכאן
|
שום דבר לא נשאר לו
חוץ מהמטומטמת עם הסוודר הישן
ששוכבת במיטה לידו
קוראת עיתונים
|
האיש עם האופנוע אמר
שיש אפשרות ונקבע פגישה
והוא יסתכל על הטיוטה
|
פיית התעוב העצמי שלי
מופיעה בערבים
מרימה את שמלת הפלדה שלה
מתגרה בעוברים ושבים
|
הוא ישב ושטח את ליבו
בפסטיבל הלב השבור
|
באמצע הרובע הכי מסריח בפריז
באכסנייה המטונפת ביותר
נופלת בפאב
|
היא מכווצת את הלחיים פנימה
כשהיא חושבת מחשבות עמוקות מידי
תגיד לה שהיא יפה
|
פשוטה כמו ילדה
משוגעת כמו שעון מעורר
|
כבר שבוע היא מצפה לזה
כבר שבוע היא מצפה
מתקלחת ומצפה
|
ציפיה
נמוכה מצבע כחול משוטט
|
אני באור
ולא מתמקחת על קטנות
|
הנה א' עומדת ובוהה בתקרה
לרגליה שולחן
מעליו צלחת
|
מה שעובר עליך זה קור ועדינות
מה שעובר עלי זה קור ועדינות
כל בית הקפה קריר ומעודן
|
הכל כל כך רחוק עכשיו
אבל אתה קרוב
קרוב כמו קמע
|
אין כמו הרוע
המופיע בחלומות
דיקטטור קראנו
לו
|
רק ההורים שלך מסוגלים לגרום לך להרגיש
ככה
ביום שבת בערב
|
בארבע בבוקר מצמידה את פני לזכוכית השקופה
עוד מעט יבוא הבחור העצבני עם העיתונים
|
אני מריחה את ליבך הקפוא מקילומטרים
גם הזמן, כמו כלב מעונה, מיילל שאתה עדיין כאן
|
אני מרגישה משעממת
הדברים קורים במקום אחר
ולא איפה שאני חיה
|
זוגות של משוררים ישבו שם
מתים משעמום
|
זוגות המשוררים יוצאים החוצה
מהבית קפה
|
לא אל תמותי
לא אל תמותי לי
תמרה
|
תן לי את הכוח
לדבר שוב על אמנות
היא קוראת לי
כמו אהובה שנשכחה
|
תקרא תקרא
סוכר סוכר
יפה יפה
|
תראה ילד
מה אתה רואה פה באיזור
יש פה ים
וסמים קלים
|
יש חלום, והוא היה רחוק ויפה כמו גרגיר אבק ברוח, את הולכת
אחרי האבק, את רואה את גרגיר האבק במדוייק במערבולת האבק בדרך
הביתה.
|
הם הקרינו שקופיות, המשוררת
בחייה
במותה
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"תן לי קילו"
מתוך "הסוחר
משוק עליה",
נחום שייקספיר. |
|
