|
הדלת הולכת להיפתח
רק עוד רגע, שלווה, פיסה
של חוסר מציאות, העיסה
של האמיתיות, לא נותנת לי דבר.
|
ליבי הולם בחוזקה -
קצב של מנגינה שלא מתנגנת
ופניי סרוטות מהחרדה
כמה אוכל להתנזר?
|
אם זה רק בלילות הקרים
הרי שמתרחש תמיד
אפילו לילות שטופי זיעה
אני אוכל להעיד
שקר לי
|
התכתבות זו דרך נהדרת אם רוצים להסתיר.
דיברתי איתו על דרכי האושר והשמחה, כשאני בוכה דמעות כאב.
|
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
