[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אן מלודי
כשאין מילים,עדיף לשיר.

ICQ 163268600 163268600
אל היצירות בבמה האהובות על אן מלודיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אן מלודיאל היוצרים המעריכים את אן מלודי
18




לרשימת יצירות השירה החדשות
אני לא יכולה לבד
אז אל תלך ממני

כמו שאת אמרת
"מספיק".

לעולם לא תדע מה היא חושבת.

ואין ממה להיות מוטרדת,
יש לך משהו קצת טוב.

בצלילי מיתר עזים,
פורט על חושיי.
כל צליל וצליל,
מגיע אליי.

נורא בא לי

וזה.
זה כאן.
זה ההזדמנות שלך.
זה או להגיד או לפספס ולהמשיך לרכב...

ולדעת, שכלום.

אינני אני כבר בלעדייך
וזה לא במובן של "כמה חבל"
זה יותר במובן של

מזל.

אכזבה
ושנופל כוכב,אז אני מבקשת,
ואומרת,
שמה שצריך לקרות - יקרה.

בלעדיי, ועדיף בעצם ככה
גוף שטחי שלך לתוך כלי קיבול
מתרוקנת אל תוך המציאות
מתקשה

בלבול, אי וודאות,
עיינים רצות, מבטים מתוסכלים.
קצוות לא סגורים, אנשים לא פתוחים.
גשם, עננים שמסתירים.

לאן נעלמת לי פתאום?

רוצה לכתוב משהו,
שיקלע ללבך, ללבכם.
רוצה לכתוב את המשהו.

לא אופטימיסטי, לא פסימיסטי,
לא על ילדה קטנה

מדלגת
עוקפת

אהבה
שהכחול שלך מביט בי,
חודר אל תוך תוכי,
אני יודעת שעכשיו בסדר,
כי את פה לצידי.

את רוצה לדעת לתת לי יותר
קצת יותר
אני רוצה מעצמי יותר

אולי שתרצי,
או תלכי,
או שתאמיני,
תדעי, ותביני -
את כאן לידי.

כבר לא בוהקת,
כמו אלפי זכוכיות, שחותכת את עורך,
את גופי, את רגשותיי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אינטרוספקטיבי
הפנס אותו פנס, והאור אותו אור, הקיבוץ אותו קיבוץ והדשאים
עדיין ירוקים, ריח של צמחייה עומד באוויר והכל בדיוק אותו דבר,
בדיוק כמו שהשארתי אותו לפני שנה.
אני לא חושבת שיש סיבה לדאגה, אם כלום לא השתנה, גם אני לא
השתנתי, החיים טובים. בואו נשמח.
אולי, זה אני

כמיהה
יש לך תנועות כאלו, אני מכירה אותך, ניעות לא רציונליות של
הגוף

את גרה קרוב אליי לבית
ללב שלי
את קרובה לי ללב.

שש בבוקר.
האוויר הכי טוב שיש בשעה הכי טובה שיש ביום

פותחת את הדלת
והריח יבש והלחות רק עולה
העור שלי לאט לאט מתחיל
להתייבש ,
זה הקיץ.

אם הייתה לי אפשרות לבחור
הייתי מרימה את האצבע ולוחצת על הכפתור
מחזירה את הדברים לאחור
עם שינוי קל בתוכניות

היפרדות
זאת לא הרגשה כזו מוזרה, בעצם, להיות לבד. בכל זאת, אתה יודע,
תמיד ידעתי שיש שם מישהו בשבילי, איפשהו.

קשה לי לקבל את כולם, מצטערת. אנושיות.
איפה את כשצריך אותך? לאן הלכת? הדרדרת לך? חשבת שאני אצליח
בלעדייך, שאני לא אזכר בך פתאום, או אראה תמונה או אשמע ביטוי
או אראה אותך, ואתעלם?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
עוד יומיים אני הולכת.

ועכשיו שאני מסתכלת עלזה,
מזווית שונה לגמריי.
מזווית אחרת.

בכמיהה משתוקקת
לזמנים הישנים יותר




אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
" אני כותב כדי
להרגיש את
השחרור מן
המועקה... ולחוש
את הסיפוק שיש
לפרה שנותנת
חלב!! "

מוקדש לכותבי
השירים למיניהם!


תרומה לבמה





יוצר מס' 18215. בבמה מאז 20/1/03 19:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאן מלודי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה