|
כבר שעתיים שאני שוכב כאן בחרא הזה, חרא, חרא, פשוטו כמשמעו,
אני שוכב בתעלת ביוב ומחכה. מחכה למה? תשאלו, מחכה לזה שיקרה
אחד משני דברים: 1. אני אאבד את ההכרה מהריחות ומהגזים שסביבי.
במקרה כזה מחובר אליי מוניטור והמפיקים יבואו ויוציאו אותי. 2.
אני אשבר...
|
"חוויה...חוויה..." הוא מלמל לעצמו כמו מטורף ואז אולר
שווייצרי מושחז ננעץ בגבי בעומק מילמטרים ספורים. נשימתי
נעתקה. ידו התהדקה על צווארי עוד יותר והוא החל לחרוט על גבי,
קו ועוד קו, מצייר רשת אדומה נוזלית.
|
המעיין יבש
גם הרוח חדלה מנשוב
|
רק פס כסוף עדין
נותר במקום
בו אחזני
בעלי האחרונים
|
הסודות שירדו עימי לקבר
ימחו מעל פני האדמה
בתום יומי עם רדת החמה
שחר חדש לא ימתין לי מעבר
|
שיחי הבוגונוויליה
מדממים על הגדר
|
שמיים מתקדרים מעל
אהבתנו מרקיבה בתחתיתו של נחל
|
מול עצמי אעצוד
ואסקור גוף עירום
|
באת מן הלילה
דורס שאיפותי
גוזל נשמת אפי
מפרידה מעל חיי
|
חמש פעמים נקשתי בדלת,
בפעם החמישית היא נפתחה.
|
ובעומדי כאן מול שקיעה יפיפיה
מביט על הדרך הפרושה לפני
שסופה אינו נראה באופק
|
המרחב בו אנו
אוהבים
מצומצם
האם השחקים ברים עודם?
זוגות זוגות באורחה רחוקה
|
חלל נטול אחיזה
לנמרה זקנה נופלת
השביר איננו
אלא מה שעדיין לא נשבר
|
החושך נסדק סביבי
לוחץ על קירות החדר
המהודקים בחזקה
|
סוס ורוכבו מתנפצים
אל חומה
מישבּר אל שובר
כשלילה מטילה פרגודו
|
אני זונה של מילים
תוכל לקנותני בכיכר העיר
באמצעות מילים יקרות ריקות
אחר כך תוכל להשפילני באמצעותן
|
קלרינט עצוב מנגן מאחורי
קולו צורב בי בשקט המוחלט
|
לטמון ראשי בכתפך
ולהיעלם להיטמע
לזכות בשקט מהודר
בעולם של דממה
|
רקוויאם למשורר מזדקן
מתנגן ברקע
על הבמה: המשורר הסומא
|
אני רוצה להתנוון בכוונה
תחילה בראש, בגוף בסוף
הנשמה.
|
משנתאחדו הנשמות
ויגלו שמיים
תצא הצביה אל דודה
וישוש הרום
|
בניינים אפורים
תחת שמיים קודרים
כתמי חלודה על הקיר
מטפטפים מטה אט אט
|
כבולה בנחושתיים
מי יגזוז את מחלפות ראשי
|
כנחש הזוחל על גחונו
אתפתל ואבוא להכישך
|
קליטה טוטלית
כשל ילד
מכילה כל חושים
פסגת ההתעלות
של היש
והאין
|
כוסי רוויה
אתה אומר לי
ועיניך
ישימון
|
אני חיה בדיעבד
בראייה רטרוספקטיבית
רטרואקטיבית לאשתקד
והכל ברור יותר
|
עם עלות השחר
כף רגלי היחפה
דורכת על אדמה
לחה קרה מרגישה
|
כשאני מביט בשיערך השחור
הפזור על כתפייך הלבנות
אני מוקסם
וחושב שאת הדבר הכי
מופלא שראיתי מעודי
|
אני שקופה מהלכת
לא נראית,
מטשטשת עדויות להיותי,
|
השמש פוגעת
בעצבות
בקו המים
מטביעה עצמה
וטומנת בחובה
קץ
|
אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
|
|
"ליבי במזרח
ואנוכי
בבית-זונות
בתל-ברוך".
-יהודה הלוי עם
טוויסט |
|
