|
מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני...
"ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב.. חוויות מרגשות
כבר לא פוגשים ברחוב"
וככה שם על הרכבת ההיא המפוצצת אנשים ביום הראשון הזה בבוקר
הוא ישב לידי וחיבק אותי כל הנסיעה.
לא, הוא לא הביא לי טישו וגם לא לקח אותי לשירותים לשטוף פנים.
הוא גם לא אמר לי מילים מרגיעות ושיקריות כי הוא ידע שאין לי
צורך בהם.
|
אז שמתי פלסטר לכסות את החור
וחשבתי שככה אף אחד לא יראה.
|
פעם היה אושר ועכשיו יש עצב
המרמז על תחילתו של הסתיו
|
הרבה תמונות, אישה אחת
תנוחה שונה בחצי מבט.
|
אחרי הכל,
היא הייתה זאת שהסתובבה והלכה
|
למה לרוץ? למה ללכת?
למה זה שבחוץ יש עדיין שלכת?
איפה יש מקום שאין בו בדידות?
איך פתאום שנינו הלכנו לאיבוד?
|
השמש זורחת כל בוקר
להראות שהחושך עבר
אבל אחרי שעות ספורות
חוזר החושך הניכר
|
והם לא מבינים מה זה לחכות
מה זה לחיות בערפל
ואני בכלל לא מבינה מה זה לחיות כמו שהם מתכוונים
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
כמה פעמים אני
צריך להיכנס
לבמה ביום אחד
על מנת להיות
מוכר כזכאי
לתוכנית גמילה? |
|
