|
אם כבנים, שונאת כמו ששונאים אב מכה.
אם כעבדים - כמו ששונאים מלך עריץ.
|
אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
|
איך זה שאחד יכול להתחלק
לשניים פצועים.
למה לו לעשות את זה.
|
החגים מחליאים אותה.
היא לא אוהבת אותם.
יותר מדי ביחד בשבילה,
היא בן אדם של לבד.
|
הים לא נס.
הירדן לא סב אחור.
אף אחד לא רקד,
ודאי שקט שרר
בשולחנו של הרב אליהו וחבורתו
בליל הסדר,
בו כלום לא שב לסידרו.
|
אם תראו את דודי,
מה תגידו לו?
אימרו לו שחיכיתי די,
חולה אני.
|
את שיריי השמחים
שומרת אני
אך ורק לעצמי
|
בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
|
בקיץ הזה תלבשי כתום
תחשבי מחשבות ירוקות -
על פטרוזיליה וחסה וצנון
יהי חלקך עם העצורות.
|
חנה אפתה
עוגה מיוחדת
טעמה לא נפגם
גם כשהיא נפלה
על הרצפה
|
אל תפחד מהדיכאון,
מחוסר האמונה.
בוא, אולי אתה תוכל להציל אותי.
|
ואם אחר-כך
תצטער, ותרצה, ותרגיש
אבל באמת -
|
תלויה בין חיים ומוות, מתנודדת על קו המים.
זה מושך מזה, וזה מושך מזה.
בין ההנאה וכורח המציאות.
בין השמיים והארץ.
|
מניין יספיק.
כך כתוב.
אתם לא חייבים לבוא.
לא תצטרכו להעמיד
למכירה רגשות.
|
כמה שאנסה
לעולם לא אבין אותך,
אבל אף פעם לא אפסיק לנסות.
|
החיים שלי הם מצבה שמוכיחה
שאני שורדת.
גם את זה לקחת לי.
|
בעת רכיבה,
קשה לפגוש סוסים אחרים,
עם אבירים אחרים.
עדיף היה לרדת.
אבל קשה לי ללכת.
|
לא, אני לא מכירה את הבית הזה כמו את כף-ידי.
לא, הוא לא הבית שלי.
לא אוכל להיכנס בחושך ולמצוא את מקומי
בלי להדליק אור.
|
אני לא בודדה. מתבודדת,
יש הבדל.
אתה לא התשובה.
|
כמו אז,
מולי העליה הגדולה מתנשאת עד לאופק,
ואני אבודה. אייכה?
|
שלג בישראל, כידוע, גורר אחריו תופעה שמיטב הסוציולוגים בעולם
שוקדים על פענוחה מזה שנים ועדיין לא הצליחו להבינה: כל עמ"י
עולים לרגל אל ירושלים עיה"ק תובב"א. כל הכניסות לירושלים
חסומות, והירושלמי - מאושר! פתאום כולם נזכרים בו, שואלים אם
אפשר לבוא לבקר,
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
קניתי לאריק
סיפולוקס.
ישר הלך להשוויץ
לשימון.
עכשיו הם יושבים
ביחד,
עושים שפריצים
ומריצים
דחקאות
על עוזי לנדאו.
יעקב פופק יועץ
מיוחד לענייני
שתייה בורקס
ודברים שהשתיקה
יפה להם במשרד
ראש הממשלה. |
|
