[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מיוחדת
סוג של כמעט.

http://www.israblog.co.il/192079
ICQ 229529539 229529539  
טל אטלס


אל היצירות בבמה האהובות על אני מיוחדתאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אני מיוחדתאל היוצרים המעריכים את אני מיוחדת
יצור חייכני ורגיש שמדיי פעם מוצף במוזה גאונית.
ילידת 1990 דמות מייצגת לנוער שהוא לא אדיש.
זרזיף התקווה של מדינה שלמה,
ונכון להיום עומדת יפה במשימה.

בין השאר כותבת בהתקף של רגע
ולפעמים גם קטעים שמתוכננים זמן רב
בין אם אהבת ובין אם לא-
מאחרי כל יצירה עומד מקרה, או אולי הרגשה.
נסה לרגע לראות קצת יותר
נסה לרגע לקרוא בין השורות,
ואז אולי כך לפתע יראו עיניך הרי נפלאות.

שלכם
רוח חרישית




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
ולא יבין שיגידו לו -
זו דרכו של עולם

יומן
היום הייתה לי הרגשה משונה.
תחושה של סוף.
מן הרגשה קודרת ומעיקה.

התבגרות
לכל התפרצות ישנם סימנים מקדימים- שאם רק יודעים כיצד והיכן
לחפש אותם- מוצאים.

זה מה שזה שווה לך?
שני נרות נשמה
והספד עם מילים מצמררות?

יהדות
מודעה שנשמעת אטרקטיבית לחלוטין. לא יכולתי לסרב.
sounds like it's too good to be true
אז החלטתי להצטרף לטיול.

זכרונות
המון רעש, מכה, מהלומה.
והופ. הכל כבר חוזר להתחלה.

נושבת נושפת ולא מרפה.
מעיפה כל דבר הניכר בדרכה.

היפרדות
למרות האירוניה-
שבעה לא נמשכת שבעה ימים.
לפעמים שבעה נמשכת גם כמה שנים.

סוריאליזם
60 שניות של אנשים,
60 שניות של מעשים
60 שניות של אמירות,
60 שניות של מחשבות.
זה לא היה קל לסכם חיים שלמים בשישים חתיכות של רגעים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
שכול
when I need you the most
you should have been here
you should have been guiding me now
and helping me finding my way

בכל פעם שאתה בא
אני מתפללת שלא תלך.
ובכל פעם שאתה הולך
אני מתפללת שלא תחזור.

זכרונות
אבל ברגע מסויים
מופיעה דקה של שקט,
ואז אני מבינה-
שאם הכל היה אחרת

כמיהה
וזה,
זה קצת כמו להכיר אותך אני חושבת.

אל פחד,
הסר דאגה מליבך,
לבסוף יתרבה הטוב
ויקל על הרע.

אהבה
יש לי תמונה אחת שלך,
ששלחת לי ממש מזמן.
אבל התחושות שצצות מלהתבונן בה -
לא דועכות בי אף פעם.

ולמרות רעש הצופרים של ת"א ההומה,
נשמע רק שנינו את אותה דומייה דקה.

תחושתי
אל תדאג לי יותר.
יעבור.

כמיהה
אם רק אפשר היה לראות
את כל הסיבות שמסתתרות,
את כל הנסתר והסמוי,
את כל הכמוס והשמור.

וזאת -
רק מתוך כוונה שתבין
כמה הייתי צריכה אותך אז
כשאתה התעקשת בשרירות מטופשת -
שיש לי מספיק כוח כדי להתמיד.

וידוי
תנסו.
ואם תיכשלו -
הבטיחו לי שלעולם לא תוותרו,
תמיד שוב ושוב -
תנסו.

תחושתי
העתיד הגיע,
הוא ממש כאן, מעבר לאופק

זכרונות
יש ימים שהם פשוט אתה,
ובימים כאלה - הכל חוזר לי שוב ושוב מהתחלה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זוגיות
חבל,
או אולי עליי לומר מזל.
זה נגמר הפעם
בלי הרבה חבלות
רק כמה פציעות קלות,
ולב אחד שנשבר
ונותר מדמם.
יומיים שלושה והכל שוב יסתדר.

אמונה
מה תעשה אחרי שיתמלאו עיניך בדמעות?
מה תעשה אחרי שתסיים לאסוף מכולן שאריות?

הספד
זו רק הציפייה שתשוב,
לא חשוב מתי, ולא חשוב אם בכלל,
אבל היא קיימת, והיא לא דועכת.

לא קל לשחרר את זה,

או שאולי נכון יותר לומר

שאני לא רוצה עדיין להבין,

הרהור
לפעמים נדמה לי
שאני מאפילה עליך,
מחשיכה את יומך,
לוקחת את הטוב-
ובתמורה מחזירה רק רע.

אהבה
כשחיבקת אותי
הרגשתי מוגנת.
כשנשקת לי,
הרגשתי מיוחדת.
כשלחשת באוזניי מילות אהבה מתוקות,
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

נשאבת,
אולי הפעם קצת יותר במודע.
אולי עוד אשבר,
אך אם לא אנסה -
כנראה שגם לא אדע.

התבגרות
לבכות זה בסדר,
לבכות זה טוב ללב,
זו הדרך לפרוק,
זו הדרך להשלים עם הכאב,
וזו עוד מתביישת,
ואיני מבינה על מה,
תבכי ילדה זה בסדר,
גם אם את גדולה.

הרהור
מעט זה בעצם הרבה.

הרהור
ואז באותו הרגע,
עולות שאלות,
מחשבות ולבטים,
ואתה מונח שרוע במקום שאינו ידוע,
מקום לא מוכר,
מקום מנוכר ומאיים,
אתה מביט בהכל במבט של ילד

זכרונות
האם היה הכל חלום,
ציפייה, או שמא בדרך נס
הכל באמת קרה.

הרהור
בכנות,
עכשיו אני כבר יודעת.
אין אדם שמסוגל להפיל אותי,
אין אדם שמסוגל להביס אותי,

חוסר אונים
ממקום זה
פונה אני אליך באמונה שלמה,
שרק דרכך תבוא הישועה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אבל הכל זה רק אם.
אם אחד גדול.

זיכרונות מתקופות
של שנים רחוקות.
זיכרונות מימים
שלא יחזרו עוד.
מהזמן שבאמת היינו תמימים.

ופה נותר עוד טעם מר,
מתקופה קצת אחרת,
ממציאות קצת שונה.

כבר אין יום שאני לא מחפשת את המבט שלך בהמון החולף,
בתוך גל האנשים שהולכים וחוזרים סביבי,
ורק שתדע שהקצב נהיה מסחרר מיום ליום.

להאבק בכל הכח,
ולבסוף לגלות,
שהמלחמה לא הייתה שווה כלל.

והזכרונות מאיימים להלקח, להשכח, ולדהות בחלוף הזמן.
ורק הפחד נותר, יציב וזקוף כפי שתמיד היה,
וחוסר השלווה מזכיר לי מדיי פעם את שאני מנסה לעיתים בכל תוקף
לשכוח.

ובזמן האחרון זה טיפה אחרת.
כבר לא זכרון כאוב,
קצת יותר בעל אופי של מזכרת

נשימתי עוד משתנקת
תנועת עיניי עוד מהירה מהרגיל
ספק אם שורר בי פחד
או שמא זו רק ציפייה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
שואה
אל היצירה




הפעם הראשונה
שפגשתי את
הבלוז, היא שתתה
תה עם נענע
וקראה את לאשה,
במספרת
"המלכים"
בשכונה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 67798. בבמה מאז 22/5/06 10:51

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאני מיוחדת
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה