|
מגיע יוצר חדש לתת חוות דעתו על דף היוצר של לובה.
היוצר: זה.. תמונה יפה.
לובה: סדר.
היוצר: אבל האיכות היא לא משהוא.
לובה: אתה רוצה פרסמת דף במקום לובה ולובה אומרת מה
היא חשבת במקומך?
היוצר: מה העניין? סך הכל אמרתי מה אני חושב על
היצירה שלך.
לובה: קודם אתה אמרת יצירה זה תמונה יפה, לובה אומרת
סדר. אחר כך, אתה אמרת תמונה זה לא איכותה ואז נכנס
לעוד תמונה אומר זה תמונה אחלה, ואז אמרת אבל ראש של
ילד בתמונה לא סדר אחר כך אתה נכנס לעוד תמונה ואמרת
תמונה זה נעליים.
בא מנהל במה חדשה (בועז רימר) ושואל: "כמה לקוחות בא
בלובה?"
לובה אמרת: "אחד בא בלובה כי זה רק יצירה עם צבע לא
מתאים, וזה רק תמונה לא יפה, וזה רק קו לא נמצא
במקום, וזה רק לא מתאים השם..."
מנהל אמר לובה סגר דף יוצר שלך אין פרסום יצירות,
אין תגובות, אין נקודות... קשה, קשה!
עכשיו לוקחת אינטרנטה אקספלורר שלך ולא נכנס לדף
יוצר של לובה יותר בחיים שלך!
מאפיין: אש כך אומרים (אולי גם צודקים?).
|
"אני צריך לרצוח אותך. זו משימה שקבלתי, אני שכיר חרב ואדם שאת
מכירה שכר אותי בכדי לרצוח אותך אך... אני לא יכול. אני לא
מסוגל. עקבתי אחרי כל תנועה שלך, כל תזוזה שלך, למדתי את סדר
היום שלך, חייתי דרכך, במשך כמה חודשים היו לי חיים, הייתי
מאושר כשהיית מאושרת,
|
אולי זו אשמתי שלא זעקתי כשהכאבת לי.
אולי זו אשמתי שלא אמרתי דבר כששרפת אותי.
אולי זו אשמתי שנתתי לך להתיחס אלי כבא לך ליד.
אולי זו אשמתי שנתתי לך לנצל אותי.
|
אנחנו לבד. אבל... אתה מתקרב אלי כממתיק סוד, לוחש לידי.
מילותיך לא ברורות הן מטושטשות...
הוא, הזמן חולף לידי.
עוצר את נשימתי.
לא נותן לי לתפוס...
|
לאחר שיאספו את שבר הכלי הזה שהתפזר במשך חצי שנה בכל מיני
מקומות. לאחר שידביקו אותו פיסה אחר פיסה כאילו מעולם לא התנפץ
למציאות שידע מה יהיה במהלכה אך עדיין לא מתחרט ולא יתחרט
לעולם על ההחלטה בגלל שבכל הרע יש גם נקודת אור אחת שמשאירה את
ראשי מעל פני המים ול
|
מאהב: "אנחנו נמצאים בסלון...אני מעמעם את האורות... מעביר יד
בשיערך המשגע...מרפרף עם שפתי על גופך.. תחילה אני מנשק את
שפתייך...כדור המתכת שלי מתחיל להתרומם..."
|
What was last year, is like a written book.
What will be another year, is like a legend.
Now - reality is playing
|
I've just woke up, calling your name
but, you are not there
...I miss you
|
הדרך בה שפתיי חושקות בשלך, מרפרפות על סנטרך, טועמות מזקנך,
|
אנקה חרישית את הדממה מפלחת
יללת זאב נשמעת מרחוק
רעש תקתוק המחוגים נשמע כעת בברור
והחושך הסורר נמדד תחת עדין בוחנת.
|
מבט נלהב,
וקולות בהתאם,
מתלווים לארוע.
|
כל פעם צצה משימה חדשה ועבודה רגישה...
|
הכמיהה הזו,
התשוקה הזו,
מגע השפתיים,
הברק הזה,
והרגל.
|
אביט בעיני השקד,
שפתיים ירחצו שפתיים,
לשון תחרוץ לשון,
היד האוהבת תפגוש בכתף מחוטבת,
|
לחלום, לחשוב, לדמיין,
לראות, להרגיש, לשמוע
אותך אני רוצה.
אליך אני מתגעגעת
וליבי יוצא מגדרו לשמע השם שלך.
|
מוקדש לכל מי שפגע והכאיב
לי
|
מסתכלת אל השמים, עוצמת עיניים...
|
כמו אוקינוס אחד שלם עם צללים
והשתקפויות של דברים חיים ודוממים.
|
והיום אנחנו לא מבינים למה דרכי שלום לא עוזרות?
ומדוע דרכי המלחמה והאיום לא משנים דבר?
|
את שהיה לא ניתן להשיב ואינו עוד לעולם.
|
נשיקה מתקתקה, מצהירה אהבה.
שינה עמוקה,
חבוקה.
|
ב"משחק" הנישואין אם לא זהירים כולם יוצאים מופסדים.
|
אין לי עוד הופעות. אין לי עוד קהל.
יש לי רק הזדמנות אחת.
מה מטרת המשחק? שמו אותי במערכה אחת ואמרו לי לשחק אבל איפה
(לעזאזל) הוראות המשחק?!
|
הוא רוצה אבל משהו עוצד מבעדו ללכת עד הסוף.
חלקים חלקים נאספים בפרקי זמן שונים בפרקי זמן ארוכים.
דברים שאוחזים ולא עוזבים. דברים שעתידם להשאר לעולמים.
כבר כעת זה עול, לראות ולא לעשות.
|
אל הארכיון האישי (47 יצירות מאורכבות)
|
|
מכירים את הרגע
בדיוק אחרי
שנאנסתם, ולצד
הבחילה והגועל
העצמי יש הרגשה
של הנאה
חולנית?
זה הרגע שבו
אלוהים דופק
אותכם בתחת
אתאיסט בדילמה
ברגע של גועל
עצמי |
|
