|
אימי מתבוננת ומיד מגיבה;
"זה מוכן מבחוץ אך לבטח נשאר קפוא מבפנים. זו בד"כ הבעיה עם
קצוות".
|
אולי אם לחיים היה שם מוגדר
ולא כפי- ים חי
|
אני פותחת לו את העין רחב, מכניסה את הכפית
ומוציאה אותה בתנועה אחת חלקה.
|
יש שם משהו שממתין להיוולד,
משהו שסופר את הצעדים בטרם התנסחותו החוצה
|
ואז, מדושן עונג ומתמוגג, הוא ממלמל כמו במנטרה, ומוסיף טון של
הישג: "איך אני נכנס אליך, בכזאת קלות". ואני מקשיבה מהצד או
מלמטה, והקלות הבלתי נסבלת הזו מתמוססת ממני והלאה, וכל שמתחדש
בי ברגעים אלה מעביר עצמו למרירות.
|
|
|
"זאת בית שמש
ילדה זאת בית
שמש."
"אין כמו בית
שמש בלילות"
"יא חביביבי כך
נראה הרחוב בבית
שמש"
"היי סימונה
מבית שמש"
"הי דרומה לבית
שמש"
"הטנדר נוסע
הטנדר פה רץ
מבית שמש עד עין
המפרץ"
"אני הולך אני
הולך אני הולך
לבית שמש"
"בית שמש שלי,
בית שמש לא תמצא
מקום כזה טוב"
יעקב פופק מארגן
ערב שירי בית
שמש. |
|
