|
אימי מתבוננת ומיד מגיבה;
"זה מוכן מבחוץ אך לבטח נשאר קפוא מבפנים. זו בד"כ הבעיה עם
קצוות".
|
אולי אם לחיים היה שם מוגדר
ולא כפי- ים חי
|
אני פותחת לו את העין רחב, מכניסה את הכפית
ומוציאה אותה בתנועה אחת חלקה.
|
יש שם משהו שממתין להיוולד,
משהו שסופר את הצעדים בטרם התנסחותו החוצה
|
ואז, מדושן עונג ומתמוגג, הוא ממלמל כמו במנטרה, ומוסיף טון של
הישג: "איך אני נכנס אליך, בכזאת קלות". ואני מקשיבה מהצד או
מלמטה, והקלות הבלתי נסבלת הזו מתמוססת ממני והלאה, וכל שמתחדש
בי ברגעים אלה מעביר עצמו למרירות.
|
|
|
דוגמא לחוק
מרפי: כשאתם
באים לתחנת
מרכזיות, הלוח
הדיגיטלי של
היעדים תמיד
יהיה אות אחרי
מה שתצטרכו.
(תרצו לירוחם,
ותראו
ירושלים).
באסה.
ביסלי. |
|
