|
היא חיה יום יום וכל הזמן משתנה
דעות, תחושות, רגשות
לפעמים גם לא בא לה להעלות על הדף
את מה שמתרוצץ בפנים,
לנסח במילים יפות את כל הרעות
אבל פתאום זה בא והיא מוצאת את עצמה עם עט ביד ופשוט
כותבת, לא חושבת יותר מדי ולא מתאמצת למצוא מילים
מתאימות כותבת מה שיוצא מה שמרגישה...
יש לה לפעמים מן הרגשה שהדבר היחיד שהיא מסוגלת
לעשות באותו הרגע הוא להחזיק את העיפרון או העט
ופשוט לכתוב, ברגע שהיא מסיימת מניחה את זה איפשהו
בצד, בדרך כלל באחת ממחברות בי"ס...
שוכחת מזה לגמרי ואז יום אחד במקרה נתקלת בדבר
ומחליטה לעלות את זה לכאן בלי זיכרון של מתי או למה
זה נכתב...
היא גילתה על עצמה שהיא מסוגלת לכתוב רק כשרע לה,
דרך להתמודדות עם הדברים ואילו כשקורים לה דברים
טובים בחיים היא פשוט חווה אותם ולא מצליחה או לא
יודעת איך לתאר את מה שמרגישה...
אילו רק כבר היו יודעים
מה שמתרוצץ לה שם בפנים
|
לפרוס כנפיים ולעוף
רחוק מכאן, רחוק
|
הכל קרה כל כך מהר כל כך לא צפוי
שכשאנשים מסביב מדברים עליך בלשון עבר
אני פשוט לא קולטת שעליך הם מדברים
כנראה שאני לא רוצה להאמין
|
למה את מתנהגת כעיוורת
וכשעינייך פקוחות הן רק בוכות?
|
הלב זועק
הראש מתרוצץ ממחשבות
אך הגוף נשאר מקובע
ללא יכולת לנוע
|
הייתי בפולין והרגשתי כאילו אני לא שם בכלל
הייתי בפולין וכעסתי על עצמי על זה שאני לא מרגישה
|
את כל כך רצית להיות "גדולה"
אבל לא ידעת מה זה אומר...
|
כל כך רוצה לישון, להירדם ולהתעורר בעוד מספר ימים.
לברוח קצת מהבעיות, להשאירן מאחור.
|
אני לא אוהבת איך שאת נראית
אני לא אוהבת שאת לא יודעת
אני לא אוהבת שאת לא יכולה להחליט
|
מנסה להתעלם אך זה לא נעלם
וזה מה שמקשה עוד יותר...
|
אתה שתמיד היית הכי חזק פתאום הפכת לחלש, אתה שתמיד עשית הכל
לבד לא יכולת לעשות כלום בלי עזרה, אתה שתמיד דאגת לאחרים
אחרים פתאום דאגו לך, אתה שתמיד היה לך תשובה לכל דבר היית חסר
אונים בלא ידיעה מה קורה בכלל... קשה היה לי להביט לך בעיניים,
לראות שאתה סובל וא
|
אז מה יהיה? מה תעשי? תמשיכי לשבת ולבכות?
כנראה שכן, אני יודעת
|
חלומה הגדול הוא להיות שחקנית מפורסמת, לכבוש את הקהל, שיתרגשו
כשיצפו בה, שיאמינו לה אבל היא לא מבינה שכבר השיגה את חלומה,
היא חיה אותו...
|
משהו צריך להשתנות בדרך שבה המדינה הזאת מתפקדת ובמהירות כי גם
לאנשים הכי סובלניים והכי פטריוטיים יש גבול שאנחנו לא רחוקים
מלחצות אותו...
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
להיות או לא
להיות? גם כן
שאלה...
מתוך המחזה
"ילדי הצל" מאת
בן ציון תומר. |
|
