בגיל 11 החיים נחתו עליה בבום טראח גדול.
מאז היא כבר לא ילדה, או לפחות ככה היא חושבת.
היא אף פעם לא שוכחת, זוכרת יותר מידי,
אבל מאמינה שאיכשהו צריך לנסות לפעמים לנשום ולאתחל
עם כל הכאב שבזה.
לא תמצאו אצלה גאונות לשמה,
היא לא תגרום ללבכם להחסיר פעימה,
היא לא הדבר הטוב הבא
וגם לא זה שאחריו



אבל היא גם לא מתיימרת להיות.

כנפי הקריסטל של קסם. קסם לא רצתה שיראו אותה בוכה, אז היא תמיד התחבאה מתחת לפנסי רחוב. והדמעות היו מגיעות לעיניים שלה, ממש בלי בעיה

המון אהבה לבד היא הולכת, ילדה עצובה לבד היא הולכת, לבית של האהבה

החלק הקל אהבה נכזבת וברור שהחלק הקל הוא להגיד שאני צריכה לשכוח. לשכוח ממך ולהגיד שהיה טוב ונגמר.