|
 105269149
לא הייתי צריכה ללבוש את החצאית הזאת... היא לא מכסה כלום.
והחולצה. למה הייתי צריכה ללכת עם כל הציצים בחוץ? מי כבר
יסתכל עליי? האפס הזה בטח רוקד עכשיו עם החברה שלו.
|
הוא שאל בחיוך "את שמאלית?" והיא הביטה בו בהפתעה והפסיקה
לבכות לרגע. הנהנה בראשה לשלילה. "גם אני לא" הוא חייך ולחץ את
ידה בידו. ופתח את מכנסיו. "אני לא הולכת לגעת בזה" אמרה, "זה
לא נושך" החזיר לה...
|
ואז,עם הזמן היא הייתה מספרת שהיא אוהבת עוד כמה,אנשים של ממש,
ולפעמים הם גם באו וישנו איתנו. לרוב היה נחמד. היו גם כאלה
שלא היו נחמדים אליי ...אבל אז ידעתי שהיא נשארה נאמנה אליי
וכשמישהו מהם לא היה נחמד...היא הייתה לוחשת לי באוזן "סליחה"
בקול מתנצל- שנייה
|
חלוקת התפקידים הייתה ברורה- הוא מביא את הכסף ואני ילדה
טובה.
ליום ההולדת קיבלתי מאבא זוג קנרים-מנחם ובתיה,כדי שלא אהייה
לבד כשהוא בעבודה
|
באתי לומר שיהיה לנו טוב
את כל הדרך עשיתי כי חשבתי שאוכל לבוא ולחבק אותך
ולהבטיח שיהיה לנו טוב ביחד
|
אור מבצבץ מתחת לדלת
האור שכולם כבר רוצים לראות
|
לאט לאט את נעלמת גולוש. ואני מסתכלת סביבי ומסרבת להאמין
שהעולם ממשיך להסתובב
עם הזמן הזכרונות נהיים מעומעמים, ואמא ממשיכה לומר שזכרונות
זה כל מה שנשאר לנו
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-סגור את הטייפ
ואני אגיד לך.
אפרוח ורוד
ועיתונאי חטטן,
אוף דה רקורד. |
|
