|
לא מחפשת את עצמה, יודעת שלעולם לא תמצא...
לא חשבתי שגם היא תהיה שם. האחת, הנבחרת, החברה המזדיינת החדשה
שלו. אי-אפשר לתאר מה זה לראות אותה בפעם הראשונה. ידעתי שהיא
קיימת וכל-כך קיוויתי שהיא מכוערת, מצורעת ומסריחה מהפה...
|
she would cry herself to sleep
as usually she always did
and try not to be doing it loud
|
אל תלכי לשם, ילדה יקרה
אל תתני לו לגעת בצער
הוא לא חלק ממך, מעולם לא היה
אל תאמרי שאהבת את הנער
|
אני הסיגריה שתדליק לפני השינה.
לבנה מבחוץ, עטופה למשעי
מבפנים עשויה רעלני ניקוטין
|
בבית ההוא יש דם על הקירות
וקורי עכביש עשויים קרום בתולים
|
לפעמים, מרוב שאני מרגישה מתה
אני חושבת שאתה נקרופיל
|
באישון לילה אני פושטת שמלת כלולותיי
לבל תהיה לי לכתונת משוגעים
ורצה עירומה ברחובות...
|
אני סרט זר, מדברת שפה
שאף אחד לא מבין.
|
ובסוף, אחדור עמוק
כיאה למים שקטים
|
קח אותי ,יחידתך, אשר אהבת
והעלני לעולה.
|
תמיד צרעות תמיד באות
תמיד בחושך בחצות
|
הכל בפנים מוגן היטב
אצור, עצור, כמעט משלים
והם קוראים לזה שקט נפשי,
איפוק מדהים...
|
שכשקר, חום גופך יסגור בי
מעגל חשמלי.
|
השעון שעל הקיר מורה על השעה שלוש לפנות בוקר, אבל הוא עושה את
זה בערך משלשום בצהריים, כך שהפתיח הזה מטיל בספק את כל מה
שיבוא אחריו...
|
דווקא כיף עם דודה מניה
יש רק דבר אחד שמאיב על השמחה -
פחד מהצפוי לי כשדודה מניה תעזוב
|
תשב לבד בחדר
ותחשוב מחשבות,
תרגיש פשוט ריק
ואיך הנשמה יוצאת לך מהגוף
בצורה של אוויר.
|
|
|
מה אמר איברו
המוגזם של אביה
האיום למגדל
שלום?
שנינו שווים,
פחות או יותר... |
|
