|
בסך הכל ילדונת
גרה בחולון
משוחררת! אזרחית מן המניין...
לא משנה כמה דברים תדעו עליי, אף פעם לא תכירו אותי
באמת
הגרסה האופטימית:
"Where there is life there is hope"
הגרסה הפסימית:
"Where there is life there is death"
ובנתיים חיה
בין גן עדן וגיהנום
אבל בסוף יודעת
שגם יומי יגיע
|
and you,
you were the light
my last piece of hope
you gave me strength and heat
you taught me love and shared your passion
|
אני לעד אהיה שלך
אתה אולי תהיה שלי
אוהבת אותך
ואתה אולי אותי
|
זוכר את הלילה
שבילינו עד שיכרון חושים
זוכר את היום
שגילינו כי אנו אוהבים
|
אולי צריך להשלים עם זה שמוות זו שאלה בלי מענה. חידה ללא
פיתרון.
ובכל זאת...
מוות.
מה זה מוות?
|
פעם אחת אפילו ניסיתי להתקשר אליך כשהתעוררתי. האמנתי באמת
ובתמים שאתה תהיה זה שתענה לי. אבל אז, בדיוק אז אמרו לי שוב
שאתה מת.
ידעתי שאתה מת, אבל האמנתי שאתה חי.
|
נמאס לי! נמאס לי מהכול!
מכל השקרים שמספרים לי, מכל האנשים האינטרסנטים שמנסים לגרום
לי לעשות דברים שאני לא רוצה.
נמאס לי מאותם אנשים צבועים-היפוקריטיים, שאומרים דבר אחד
וחושבים על דבר אחר.
|
רק אם היית יודע איך אני מרגישה...
פעם היה בינינו קשר מיוחד.
היום אנחנו סתם שני אנשים זרים.
|
|
|
בעוד אני מעלעל
לי בינות אתרי
האיטנרנט, בוהה
במסך ומחפש את
מהות החיים, אני
שואל את עצמי:
מה הקשר ללחם,
ולמה לי לשלוח
אותו?
מארווין
האנדרואיד
הפרנואיד |
|
