|
" הואיל והרוזן דורש, בוא אחרי , אני אוביל אותך ליעדך "- אמרה
בקול שקט שהייתה בו משום ההשלמה עם הגורל ופנתה לעבר הכניסה
לבית .
" סוף סוף היא מבינה " - מלמל לו הרוזן בעצב .
השניים פסעו בשקט במסדרונות הבית האפלים , יונה חיוורת
שבעקבותיה נע זאב אפור .
|
דמעה שהכילה את כל צבעי הקשת
|
היקום כבר לא ידע
על ייסורי הנפש
שעברה הבחורה הגלמודה.
|
מילים שכתבתי בשקט בשקט
בזמן ישיבה בתוך גן
|
אבל לאף אחד ,
ולי אף פעם לא היה
|
העבר הוא זיכרון בשבילה וההווה מחשבה חולפת
|
לקחתי
קצת חימר ובוץ
בשביל הנשמה
שמתי שתי סופות בתור עיניים
ואז עצמתי את שתיהן.
|
מילים רבות מספור מתרוצצות עכשיו בראש,
אחת של צער וכאב
והשנייה של רחמים עליי
|
לא רואים.
אני צועקת, אני בוכה, הכול מבפנים
רק אני יודעת.
|
מהי התשוקה שלי?
תחשבו אולי שזה אותו רגש זול שמתואר ברומן עם כריכה רכה...
אכן גם הוא נקרא תשוקה...
אבל לא עליה אני מדברת, חולמת ובעיקר שותקת...
|
הם מעולם לא היו ביחד
הם חלמו בלילות על איחוד
|
אני מאוהבת באהבה.
בתחושה של היד הצונחת, החיוך החולף
המבט שלך עליי, מביט ונאנח
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
בא איזה אחד
מילא לי את הפקס
בבדיחות קרש.
מילא היו בדיחות
קרש טובות, אבל
בדיחות קרש לא
מצחיקות, וכאלה
ששמעתי בטירונות
כבר, ולא גמרתי
מהם
זה שמאשר את
הסלוגנים דורש
מקוריות וגם
עושה משהו
בנידון |
|
