|
מישהו פעם אמר לה שהיא כמו הסנה הבוער שאינו נשרף.
ילידת 1983, יוצרת, חושבת, לומדת, אוהבת (ללא סדר
מיוחד).
מאמינה שיצירות צריכות לדבר בזכות עצמן.
פעם היה לי שבלול. האמת היא, שהוא היה דג, אבל הנשמה שלו היתה
של שבלול (החיים לא עשו איתו צדק והוא נולד דג). הוא היה זוחל
לו ברחבי האקווריום ומוציא בועות שקטות, לרוב בתחתית
האקווריום, כדי שלא יראו אותו, הוא תמיד היה ביישן, הדג-שבלול
שלי.
|
הוא נפל בבהלה ממיטתו ודחף עצמו עד לדלת. שקט נשמע מבעדה.
קולות נשימתו הרעידו את ליבו והוא פרפר קלות בעודו שולח ידו אל
הידית. הדלת נפתחה בחשש. מולו עמד אוויר ריק ואור קלוש של
זריחה שמצא דרכו מבחוץ אל הבית.
הוא התרסק על המפתן ושקע לתוך שינה דמוית עלפון.
|
מחשבותיו צונחות אל החלום הלבן של אתמול. בין השלגים התעופפה
פיה סגולה. עם חצאית מתנופפת וכנפים כסופות ושרביט מנצנץ ושיער
שחור וארוך ועיניה ארגמן.
|
אתם בטח לא תאמינו לזה, אבל אני וכרמל שתינו את הדם של נעם.
פשוט, זה היה הדבר הטבעי ביותר לעשות. זה היה כמה דקות אחרי
שכרמל הרג את נעם. הוא הסביר לי למה 'אנחנו' ו'הם' זה לא אותו
דבר, שאנחנו אינטיליגנטים והם סתם כבשים,
|
צהוב אצבע את השמים, במקום אפור, במקום אפרפרותם של החיים
הדכאוניים המונוטוניים, הסכיזופרניים. במקום שגרת הטירוף
הכחלחלה הבוקעת אי שם מעבר לאפרפרות השמים והעננים המתקבצים
בשורותיהם, מסודרים, להלחם בשפיותי.
|
הוא מתהלך לו ביום חורף מושלג. אצבעותיו, מרושתות בשחור,
מקבלות את צבעו התכלכל של הקיפאון.
הוא מרגיש את הקור צורב במורד גרונו ובתוככי נחיריו, ורגליו
נוהרות אחר מקום של חום.
|
זה היה שבוע לאחר שנזרק.
שיערו השחור ירד בקבוצות ארוכות ומקלוניות במורד גופו הגבוה
והכחוש ועד למתניו, עיניו היו קרות ודומעות בכחול.
עיניו הכחולות דמעו וטיפות של דם נזרעו בתוך הלובן של עורו.
|
על שריטות הספסל נחות נעליה של נערה. לא צעירה, לא בוגרת. יצור
אנושי, בעל גחמות, משאלות ומציאות. הנעליים נעות קלות, כמו
רוצות לזוז ממקום-כלאן, הרגליים משנות תנוחה. הנערה זעה
באי-נוחות. היא מפחידה אנשים.
|
אני לועסת את העט אך חושבת על פיה של האהובה שלי, ילדתי. היא
מישירה אליי את מבטה, אך לשניה אחת ובשניה שלאחריה עיני תרות
אחר קרן אור שמש יחידה, שתפלוש אל החדר דרך החלון הגדול,
הפתוח, המואר מדיי שממנו נשקפת תל-אביב בגדלותה
|
כשהכל נגמר והוא כבר מת, התחלתי לסחוט לו את התפוזים (אלו
שגדלו לו בין השינים). הם היו גדולים וכתומים והדיפו ריח חמוץ
למרחק של כמה עשרות מטרים מהפה שלו.
|
The creation of the looking glass
From dust and sand and hurt and pain
Took seven nights and seven days
The worst of the hobgoblin kings
Attached it grain to grain
|
צללי הבוקר המוקדם
מתגוללים מסביב ומתחת לקמרי גופו.
|
ומחר, במקום שמלה
אקנה פנים חדשות,
|
.
הריחי:
בושם המקום
שבו שכנה זה מכבר
דבק בקופסא זו.
ריחה הארגמני, הנושם
מצטייר בך.
|
ובחלום,
הם כולם היו מושלמים
וחלקים
ומבריקים.
|
And there was a rainbow
ניסיתי לתפוס אותה בין מצמוצים של עין נרטבת,
בינות צללים או שמשות, או בניינים גבוהים-
לא מעט, לא הרבה אנשים.
|
כבר שלושה ימים שאני חיה בעולם שלי, בתוך הדמיון, בתוך הכלום.
כל הנשקף מבעד לעיני, אני יודעת שהוא לא אמיתי. אני צופה עליו,
מרחוק, כמו מבעד למשקפת הפוכה, עולם הכלום שלי.
|
צילום צבעוני במצלמה דיגיטלית
|
שחור לבן, צולם במצלמה דיגיטלית.
|
צילום שחור לבן במצלמה דיגיטלית
|
צילום שחור לבן במצלמה דיגיטלית
|
צילום שחור לבן במצלמה דיגיטלית
|
צילום שחור לבן במצלמה דיגיטלית
|
סדרת פורטרטים, צילום צבע במצלמה דיגיטלית
|
צילום ש/ל, 2000, 10X7 ס"מ
|
צילום ש/ח, 12.7X17.8, 2000 ס"מ
|
שחור לבן, צולם במצלמה דיגיטלית.
|
צילום צבעוני במצלמה דיגיטלית, עם ליטוש קל בפוטושופ.
|
סדרת קלפי טארוט, טכניקה מעורבת.
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
אנשים לא
מאושרים, בדומה
לאנשים ששנתם
נודדת, תמיד
גאים בכך. |
|
