[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אנדרסון גוד
"הילד עם המסמרים בעיניים" טים ברטון.

http://www.geocities.com/shabak86

אל היצירות בבמה האהובות על אנדרסון גודאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אנדרסון גוד
Sing me to sleep
Sing me to sleep
I'm tired and I
I want to go to bed
Sing me to sleep
Sing me to sleep
And then leave me alone
Don't try to wake me in the morning
'Cause I will be gone
Don't feel bad for me
I want you to know
Deep in the cell of my heart
I will feel so glad to go
Sing me to sleep
Sing me to sleep
I don't want to wake up
On my own anymore
Don't feel bad for me
I want you to know
Deep in the cell of my heart
I really want to go
There is another world
There is a better world
Well, there must be
Well, there must be
Bye bye.

(Asleep/Smiths)




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סיפורמתורגם
אני משאיר את עינייני החייזרים להרגרוב.
חייזרים לא היו בין תחומי העיניין שלי, מעולם לא היו. בזמן
ששכני בעל האמצעים (וההמצאות) היה מוצא את הבסיס למסע הבא שלו,
אני הייתי יושב בבית וצופה בטלוויזיה, שוקע בתענוגות שספקה לי
מדי יום.

She was afraid to die. Sat in her bed every night and
shivered under her blanket

אורי גלר אמר פעם, באיזה טלוויזיוני מושקע מדי, שאת כל מה שהוא
עושה, כל אחד יכול לעשות, ובקלות, כל מה שצריך זה להתרכז חזק,
ולרצות ממש.
מצחיק, זה בדיוק מה שהרופא אמר אחרי הטיפול הכימותרפי הראשון,
כשנשענתי על האסלה והקאתי כל מה שאי פעם אכלתי.

אמא שלי.
אמא שלי מתה.
אמא שלי מתה מסרטן.
אמא שלי מתה מסרטן כשהייתי בת 7.
אמא שלי מתה מסרטן כשהייתי בת 7 והשאירה אותי לבד.

גן עדן
"אז.. חם היום, לא?" אמרתי, לא היה לי משהו אחר להגיד למישהו
שרק עכשיו פגשתי, וחוץ מזה, למישהו מת.
"אני לא יודע, אני מת" הוא ענה לי בחיוך רחב, שמץ של מבטא ערבי
נשמע בקולו "והאמת ילדה, גם את."

להיות שונה. להיות מיוחד. להתעורר מאוחר, להבריז משעת אפס,
לעשן את הסיגריה של הבוקר ולהגיע לשיעור שלישי באיחור.

הומור
בוקר טוב. גם לך, קמת? כן. כבר 2 וחצי. אז? כבר לא בוקר. מה זה
משנה? לא משנה כלום, רק חשבתי לציין. אה, טוב. אין אפחד בבית.
הבחנה דקה. לא סביר להניח שיהיה מישהו בבית בשעות האלה של
הבוקר. צהריים. נו כן, זה.

קונספירציה
למה לא ממזגים כאן? חום אימים, בטח הגהנום מבקש טיפים מעיריית
תל אביב בנושא. חם לי... וכולם נוגעים בי, אני לא אוהבת
שנוגעים בי. יש לי הרגשה לא טובה בקשר לכל הערב הזה.

היפרדות
תמיד היא היתה שואלת למה בצהוב, ואני הייתי מסבירה לה בסבלנות
שככה זה, וצהוב זה הכי קרוב שיש לי לצבע של אנשים ושבכלל אני
יודעת שאין אנשים צהובים ודי ושתעזוב אותי ושתתן לי לצייר
בשקט.

אני העורך של הוצאת הספרים הגדולה במדינה.
התפקיד שלי זה לשבת במשרד הגדול והמרווח שלי ולקרוא סיפור ועוד
סיפור, מאמר ועוד מאמר, מכתב ועוד מכתב.

אהבה
בהתחלה היינו ביחד רק קצת, דקות גנובות באמצע הלילה, בהפסקה
בין השיעורים- משוויצה בו בפני החברות שלי. אבל הדקות הפכו
לשעות, השעות לימים, לא הצלחתי להוריד אותי ממני, כל הזמן, 24
שעות ביממה הייתי חושבת עליו, מדמיינת אותנו ביחד

הוא בא אליי דבר ראשון בבוקר. יתכן שחלק מהאנשים היו קוראים
לזה צהריים, אבל לי לא ממש היה איכפת. אני רק התעוררתי.
בשבילי- זה היה בוקר.

אהבה
שלי פגשה את החייל שלה רק פעם אחת, אתמול, אבל היא מצאה את
עצמה חושבת עליו יותר ויותר...

ביום שלישי שעבר ברחו לעינב הציצים.
כלומר, היא לא הייתה בטוחה שהם ברחו, אבל כשהיא התעוררה ביום
שלישי בבוקר הם בהחלט לא היו שם. שניהם, בלי להשאיר עקבות.
נעלמו.

פואנטה
החברה שלי משוגעת, היא חושבת שהיא השטן, והרי ברור שזה לא
נכון, כי בגלל אין לה זנב, וגם אין לה קרניים והיא בכלל לא
אדומה.

אשתי באה לבקר אותי פעמיים בשבוע, אני מסתכל לה בעיניים ואומר:
"טולה, די. מספיק עם זה. את לא יכולה להמשיך ככה לבוא. מאיפה
בכלל יש לך כסף להרשות לעצמך את הסוס והמרכבה?"

התבגרות
הסרט היה נחמד, קצת קיטשי אבל זה מה שקורה כשנותנים לבנות
לבחור את הסרט. אין לי ממש מושג על מה הוא היה, כי היד של איה
לא יצאה מבין הרגלים שלי כל הסרט, ומיותר לציין איפה היד שלי
הייתה, אני מסמיק רק מלחשוב על זה. יום הולדת כזה נפלא כבר
מזמן לא היה לי.

סופני
כשלרון נמאס לחיות, הוא לא חיכה כמו הפחדנים האלו. הוא לקח
סכין וחתך לעצמו את הורידים.

עכשיו כשאני מסתכלת על זה מהצד, שום דבר מזה לא נראה לי אמיתי,
והכל מרגיש כמו העמדת פנים, כאילו שום דבר מזה לא קרה באמת,
והכל היה חלק מתחרות דמיונית שניהלתי עם עצמי, עמוק בתוך הראש
שלי.

כריס אמר לי שאני חכם, ושאני גורם לו להרגיש ממש טיפש לידו,
בהתחלה לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, אחרי הכל, כריס הוא הבן
אדם הכי חכם שאני מכיר, ואם הוא אומר שאני חכם, אני בטח איזה
גאון במסווה.

התיישבתי מול המחשב ואמרתי לעצמי, עכשיו אני כותבת סיפור שמח.
כל אחד צריך שאיפות בחיים, ולי כבר נמאס לכתוב על מוות.

זכרונות
"תחנה מרכזית אגד" מכריז הנהג, כולנו נחפזים לאסוף את חפצינו.
מי רוצה להתקע באוטובוס ביום שישי בצהריים, לכולנו יש מי שמצפה
לנו... טוב, לרובנו.

סוריאליזם
הגעתי אליו למחרת, נרגש. אחרי הכל, לא כל יום משיגים עיסקה
נהדרת כזאת. רגשות משומשים, ועוד במצב מצויין. אמא שלי תמיד
אמרה שיש לי חוש עסקי. כנראה שהיא צדקה אחרי הכל.

היפרדות
אני בוהה במסך המחשב, בדיוק ניצחתי עוד משחק של סוליטייר. כל
שיעורי הבית שלי מוכנים, ואין שום דבר לראות בטלוויזיה בשעות
האלו. משעמם...


לרשימת יצירות השירה החדשות
I dunno if I should write this poem,
it's about you,

א.
הילד בלי הגפיים ישב לו בכלוב,
הזיע בחום, בודד ועצוב.
אוכל יש לו, ומים גם,
אך כל רצונו הוא חבר בעולם.

לאדון ולגברת נולד רק אתמול,
ילד שמנמן, וורדרד ועגול.
אך מה רבה חרפתם של השניים,
לבנם הצעיר, אבוי, אין גפיים.

עיניים ירוקות מישרות אליי מבט,
בוהות דרך זגוגיות משקפיים סדוקות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
Your diary was my bible, the only bible I've read, the only
one I could accept.

אני אוהבת את הצלקות שלי, לפעמים אני יושבת שעות ורק בוהה בהם,
כמו שאנשים בוהים באלבום תמונות. או בספר צבעוני, אני בוהה
לעצמי בידיים. בעצם, ההבדל לא כזה גדול אם רק חושבים על זה
מספיק, ומשתמשים במספיק דמיון. זה אומנותי להפליא.

הוא מחבל. הוא בטוח מחבל. תסתכלו עליו, איך יכול להיות שהוא
לא? יש לא מבט מוזר בעיניים. שרק לא יראה שאני מתסכלת עליו,
אוי לא, הוא ראה אותי. הוא מסתכל עליי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני רוצה להיות צב. אני רוצה להיות צב עם דוגמה של פרחים
סיניים על השריון, ורק בשביל האססטיקה שבדבר.
אני רוצה לזחול מתחת לשריון האסטטי שלי ולהעלם מהעולם.

ישבתי ובהיתי בפרקי הידיים שלי, שוקלת אם לחתוך אותם או סתם
לשתות עוד פחית בירה.

מחר בבוקר ישארו רק סימנים אדומים על הסדין.

לחלום, לחלום מוקדם ולא לזכור, לחיות בתוך חלום, לחלום בתוך
סיוט, לאכול ולהקיא, לעשן רק כשמסתכלים, לקוות.

את שארית הלילה היא ודאי תעביר בקריאה של ספר אותו שמרה לשבוע
הבא. הם נוטים להסתיים מהר מדי, הספרים, כשיש לה לילות ארוכים
חסרי שינה והמסך הבהיר מדי של המחשב כבר עושה לה כאב ראש.

הלוואי והייתי דחויה בעולם הזה, אבל אתם מחבקים אותי. הפסקתי
להיאבק בחיבוק. אולי התייאשתי מלהצליח, אולי התחלתי ליהנות
ממנו.




אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
באמצע הלילה
התחמקתי מבעלי
ובאתי רטובה
מגשם שוטף.
אז מה, נשב
בטלים, וסתם
נפטפט,
במקום לעלות על
יצוע כדין
אוהבים?




פילודמוס


תרומה לבמה





יוצר מס' 1448. בבמה מאז 24/12/00 20:30

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאנדרסון גוד
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה