רצתי אל החדר, נפלתי על המיטה ובכיתי אל תוך הכרית.
רציתי פשוט להיעלם, לשכוח את כולם ושישכחו אותי.
כל מה שיצא לי מהפה זה מילמולים של "לא, זה לא קרה..." אבל
הבעיה היחידה היתה שלא משנה כמה מילמלתי את אותן מילים, דבר לא
השתנה. זה כן קרה, וזה קרה לי.
כל פלפל זוטר שמגיע למדף שלנו, תוך יומיים מקסימום, מוצא לעצמו
בית חם ואוהב! ואני? אני כבר יושבת פה יותר משבועיים ומחכה
לסוף המר הקרב ובא שלי... "מחסן הירקות הרקובים"!
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
