|
anita
שממית
דקה ושקופה מלשון השירה
|
במדור השידוכים כתבת:
"אני אלמן שמח" -
גם כן שיטה למכור
|
הילד בוכה מעייפות.
המבוגר עייף מבכי.
|
בחגיגות ההילולה והיין בגורן,
נוריתי בצרור
לחיים.
|
העליתי אור אחר.
התפשטתי להסתכל
על מה שנשאר
|
אבי לא שב
משדה הקרב,
הוא מעולם
לא היה שם.
|
לפחות אחד מאתנו
ימות, אם יוחלט להפריד בינינו,
ואין לי בעיה עם זה
שימות הוא
קודם.
|
כאשר הלכת - הלכנו גם אנחנו.
כאשר התפוררת - התפזרנו בשטח
חמושים במצוות החיים
הטובים, האושר והעושר,
|
אני מחלצת מלים
מהריסות השתיקה
שנפלה עלי היום
|
הידיים שלי נדחקות בעבותות
אל המקום שממנו מולידים,
ולא יעזור לי שאצעק
"אימאל'ה", כי אני בעצמי.
|
או שתבוא או ש
אצעק "יבוא"
לשכנה בדלת ש
נשארה בלי טיפת
סוכר
|
אנשים
נהיים נקודות זזות על מפה,
כמו מכוניות שרואים ממטוס
בגובה של איזה שלושת אלפים רגל.
ואולי זה בכלל הפוך
|
איך הופכים לילות אחדים
לאריכות ימים?
מה אני, אלכימאי?
|
זו לא הפעם הראשונה
שיהיה עלי לאסוף מן הכניסה
את העלים שנשרו,
|
ובשפה שמעבר
לסף דלתי
בגוף שני
יחיד, אתה
מצלצל לי
זר,
|
כזאת שמעתי בקולה -
הה! אתה עורב,
כמו שאימא שלי
צרעה.
|
הדי התחנונים ממתינים
להיענות בנייד שלי
ואני מחריש.
|
ריקה ונושמת
גוויית ניילון
בשדה קוצים לנצח
|
"סרטלק" בהונגרית זה בעברית
|
ואלה היו נשימותיה
(אל מול נשימותיי)
האחרונות.
|
אני חוזרת אל החיק שלי
הריק, זרועה
בזרעים הלא נכונים
לאקלים.
|
לאחרונה הוא קנה אוטו.
גם לי יש, אבל אנחנו
מעדיפים בטלפון
שיחה אחת טובה
באמצע "עמוק באדמה"
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בכלל, יש בטח
לפחות 10 סיבות
טובות למה
להפריח סלוגנים
בבמה:
ניתן לדבר
בקיצור.
אנשים לא מבקרים
אותך.
אתה מעביר את
הזמן.
אתה בורח
מהמציאות.
המציאות לא
משיגה אותך.
אתה מוציא
אגרסיות.
זה יותר זול
מסדנת כתיבה.
אולי יום אחד
תראה את הסלוגן
בעמוד הראשי.
בפעם הבאה על
הסיבות למה
לא... |
|
