השעון מתקתק באוזניי, אך אני איני שומעת אותו, הוא קיים
במציאות אחרת ואני לא שם.
אני מביטה במראה, אך דמותי לא נשקפת, רק החדר נשקף.
אני יוצאת לרחוב, הרחוב סואן אבל איש לא שם לב שאני קיימת. אני
הולכת לבית הקברות, שם אין איש מלבדי, אני מתיישבת ליד הקבר
שלך,
|
