|
היתה לי חולצה עם הכיתוב 1984- 2000.
נולדתי ב- 1984. חשבתי שאמות ב- 2000. אני עדיין
פה.
הכאב, משהו שאני לא יכולה לחלוק עם אוהביי, בטח שלא
עם שונאיי, אז עם מי שאני לא מכירה.
מנגנת, לומדת, ובקרוב מטיילת.
השמיים הם הגבול, השאלה היא איפה השמיים מתחילים...
אתה חי עם בן אדם ארבעה חודשים. אבל מלא. אין אפילו יום אחד
בנפרד. מקסימום שעה, וגם זה בלחץ. והוא מכיר אותך כמו שאמא שלך
לא מכירה אותך. כל מבט, כל תנועה, כל ס"מ שאתה הולך קדימה יותר
מהשאר, כל מחשבה שעוברת בראש.
|
את מנסה וזורקת "אני חושבת ש" אבל אחותך בדיוק אומרת משהו
וכשהיא מסיימת אף אחד לא שואל אותך מה רצית להגיד וזה כל מה
שהיה צריך כדי להשתיק אותך לשעה הקרובה לפחות.
|
לפעמים אני חושבת
שאולי כדאי שמישהו ימות
אבל מישהו ש"לא אמור" למות
או שתבוא עליי "המחלה"
|
|
|
למה בחפיסת
סגריות ממוצעת
יש רק עשרים
סגריות?
אני בעד להוסיף
עוד אחת (לפחות)
ככה תמיד כשאני
מעשן את האחרונה
אני יודע שיש
עוד אחת
(לפחות)...
יוסי עמוס חזה,
מחפש פתרונות
קלים לבעיה אחת
לפחות) |
|
