[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










מתבוננת
נושמת עמוק
וכותבת




לרשימת יצירות השירה החדשות
אניח אותך כאבן מסע
על ראש ההר
וארד אל המישור
עם כיסים קלים

אדון הרגש דופק על הדלת בפעימות מחזוריות
כאורח מנומס הוא עומד
כובעו הרשמי בידו

השמש שוקעת במערב
הירח כונן במארב
גדודי כוכבים משייפים חדות נצנוצם -
אורם בנדנם

אתמול שבת,
ספגת את דמעותיי
וקטפת את חיוכי מערוגות שפתיי.

בין גלייך הנישאים
אשייט כאדווה
לוחשת ליטופים

אתה מתנחל לא חוקי. פג תוקף השהייה שלך על
אדמת ליבי

אני מנהלת רומן עם הפנטזיה, מנשקת את שפתיי השטף הבלתי פוסק של
המילים,
שפורצות
כגייזר מדמיוני ונשפכות במעיין לבבי.

אשב בשלווה על מזח ריסייך
אטיל חכה אל תכול אגמך

ניסיתי ללכת אחר העקב-אות
בנתיב הזוהר מאבקת המילים
ריח פיה נשב
בין הצעדים.

הפרחים בשדות מצביעים למעלה
מלכות שמיים נבחרת ברוב פריחות.

האם גרגרי חול יודעים שהם ארמון?
האם כתמי הדיו יודעים שהם תמונה?

מכוניות עוברות
חלליות ממריאות
חלום ניצת
והברוש לירח קד

מוטלת רצוצת עמל
מרוססת כשברי קרניים
בין זכוכיות,
נטולת זכויות.

סופר-נובות קורנות מעיניך
גלקסיית תכול נושקת לשפת אישונייך
המפץ הגדול שולח אדוות רוגעות אל חוף גבותיך

אות חוברת לאות ויוצרת מילה,
גוף חודר לגוף ומוליד גניחה.

ובירך אדם
חווה שוב נוצרת
מעצם היותה
עצם.

יבשתי
מן החיים על פני האדמה
אולי ארווה צימאוני
אם אכנס לתוכה.

ג'ונגל של רגשות -
חייתי טורפת ולבסוף,
נטרפת

הזבובים והיתושים מחכים שאדום
אשכב ללא ניע כארוחה על מגש

ידך מורמת מעל
ידי
ומותירה ירך
יתומה,

יום יבוא
ואליו לא אבוא

ובסוף
מסתבר שהנצח זה בדיוק תקופת חיים אחת
ויחידה.

רגלי היונה בדרכן להיפגש עם האדמה,
כפות רגליה במדרון מעופה מתכוננות
מתמתחות ונפרשות כעפיפון
מנחת גרגרי העפר בשל עבורן.

אני תרמיל,
תרה אחר המילים.

רסיסי יתושים דבוקים לעורי
נחים ליד אגלי זיעתי
ליד מעייני מאמציי

אני אבן -
קשה ועקשנית
צורתי כאוטית וקודקודיי דוקרניים
שכבות סחף מסתתרות בעצמותיי,
שנים של לחצים תת קרקעיים.

ושוב, כציפור, מסתבך בין חוטי שקיעה
געגוע אל הלא נודע,
מדמם מבין כנפיו
תהייה נושנה.

כשהוא עזב
עיני האגימו עד הסף

אבריק חזותי
אשתטח ואעלים מהמורותיי
כל מילה שאקבל אחזיר בשלמותה
כקרן אור ישרה
וכנה

גם הפרחים הסגולים
באדמה הרכה
רועדים משירייך, שקטים
את יופייך.

לשחק במילים זה מסוכן.

עטי הוא גפרורי
זיק של מחשבה

הדף - לב פתוח
עכשיו מישהו מקשיב למילותיי

הלב קורא אלינו מרחוק
בנהרותיו הגולשים אלינו,
כזרועות עם אצבעות זורמות.

בשחר נעוריי
יצאתי לטייל
עם זריחות החמה

מעבר לחלון,
טיפת גשם מרעידה את פני השלולית הרוגעת.

מצפני יקום נצחיים
מועלמים בין עלומים
אלומים במיתרים מתוחים
וחתומים

תמיד יוותר הסף הדומם,
שכבת החלל הדקה
שעוביה פחות משל דף הנייר הזה,
המפרידה בין הנפילה לפגיעה

הנגיעה בכריכת הספר שעטפת במו ידייך
משיבה זרמי אוויר בין כנפיי, כרוח מן הים.
נוצה אחת מתנתקת משורשה
מיותמת מכנף,
גורלה - כשל עלה בשלכת.

צעד זה לא דבר פשוט -
שאל את הצולע הנאבק
לכבוש את המרצפת הבאה

נתקדם אחד אל השנייה, אחת אל השני
בתנועה קשתית וסימטרית
עד נקודת ההשקה -
נשיקת פרידה.

סהר מבעד לעשב
עין מבעד לשערה

שלחתי סודי על פני המים.
כבקבוק חתום הוא נסחף
עם הזרם.

נמלה מדדה כנכה בין המרצפות
הרים וגבעות סביב לה

רגע לפני שעלה עלומים אחרון
נושר מפניה וחושף לעיני כל
אישה קשת יום

על הכותרת אני יושבת
מביטה על המילים מגבוה,
כצופה מגג.

קוטפת רגעים ועליהם טיפות טל של אירועים
וחרקים שונים של אנשים, כדי להשחיל לענפים
העירומים, לאצבעות החודרות,
טבעות של זיכרונות.

ודרך סדק זעיר
נושרת כנוצה
אלומת להט קיומך

מנסה אמבולנס האושר לפלס דרכו, כמו יד המושטת
לעזרה מתוך
הערפל.

מסוקים מטילים שמשות נמסות
בשמיים רותחים.

אם יום יבוא
ואליו לא אבוא,
זכרו
שאם אינני בשום מקום,

מיתריי רוטטים,
כמעט מתפקעים.
משהו בי
מתערסל עם ערב.

שום מיקרוסקופ אינו יכול לראות את המתרחש במוחי -
כל מחשבה מחולקת לתת מחשבות שהולכות ומתענפות
עד כדי איבוד העשתונות.

ואני שואלת -
לאן התעופפו הכנפיים?

רגשות מומטרים כגשם.
ענן מלא טינה

פנס רחוב משפיל פרצופו,
מדרכה עומדת שוקטת צעדים נמסים
ואור לילי רך, עמום

גם הבטון החלמישי, מבקש ליטוף
בשעת שקטת פעימות זו
של נפילת ריסים ועידון תריסים

אנשים עוזבים
אבל אני נשארת

נוטר הלילה סיים את משמרתו
נוטר היום מגיע להחליפו, ובידו - הזריחה.

האיש הזקן יושב כמו שעון חול
מחכה שהזמן ייגמע
הוא סופר את השעות הדקות והשניות
במרץ מרדים.

שקט.
שעות דמדומים מהלכות בצעדים עדינים,
משתדלות בין פעימות הלב לא להעיר את אלוהים,
הוא נח עכשיו לפני מופע הכוכבים.

ומלקטת טיפת עסיס אחרונה
שנטפה בסדקי שערי שמיים
רגע לפני נעילה.

שמש מאירה קרני מים
נהר מזרים פלגי אור

תינוקת קטנה עם עינים גדולות
מניחה ראשה הרך והעדין
על חזה של אמה

והילד לעת ערב
ירים מבט תוהה
ומבין שלל הכוכבים הזוהרים
יתור אחר הנקודה השקטה
שתסכים להיות בלונו,
חלומו.

גשם מטפטף עליי
ובמקום פתקים אני מקפלת דמעות




מעוניין לקנות
יצירות במצב
טוב, עדיפות
לשירים
והומורסקות,
עדיף מאיזור
ר"ג. תמונה
חובה. בתמורה
אתן חומר על
בריטני ספירס


תרומה לבמה





יוצר מס' 75751. בבמה מאז 1/4/07 23:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לענת רפפורט
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה