[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על ענת נצרתיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ענת נצרתיאל היוצרים המעריכים את ענת נצרתי
1990




לרשימת יצירות השירה החדשות
המישור מריאה לריאה
לא מתקפל
הוא נאנח

בימים של נייר
כך קימטנו עצמנו
קטנים
ואיך עפנו

גופתך
עטופה ניילון שחור
נעזבת אל לוע האפר .
חשבתי שתתפקע קרקעית נשמתי

התעוררתי עם המילה
אשנב
רשומה בעיני

אני חוזרת אוורירית מדי
למערה שלי,
שתוקה

ירושלים פושטת
את מעילה
זהו ערב
העשבים שוקעים

אף אחד שומע את קולי
שתיקתו של אף אחד רכה
את מחשבותי העירומות ביותר
אף אחד ראה

בבניינים עם עשר קומות
המעליות עולות עד קומה עשרים

בתוך דלת מסתובבת
לא מחפשים את היציאה
חדים את חידת מנוע האהבה

הוא לא הכיר כלל
את הקור והחמסין
שהפקיעו זכוכיות

כריקוד פרימיטיבי
של קרנפים ואריות
אותו ים שוחק לכולם את החוף.

קצרצר
מחכה לרגע של טירוף
שיפצח
את קליפתי.

מחשבות מהבילות
מטשטשות את הצרצר
(למדתי להפקיד את מצפוני ביד ישות קטנה ולא אחראית
אפשר גם לקרוא לה לב)

איילה שלי,
את כל כך יפה.

בנקודה חדה על האופק
נפרס נצח פרוץ
ויורק צדפים סדוקים ואשפה
כצואה חיננית על החוף

"אתה יכול להחזיק לי את היד?"
את העצמות שלי, הן
דקות

אני הולכת לשים מכתב על הקבר שלך
אני הולכת לשים מכתב על הקבר שלך
אני אגע בגרניט מיטתך

קצרצר
לטאות מקושקשות
הן אבני הפסיעה

אהבה
בעמדי לידו
אני נטויה
החום שלי נוהה
אל קרקעית ריאותיי

קצרצר
שמיים חלולים לי
ליפול
אל משהו שבאמת.

כל היונים מחטיאות אותך
ובליבם מכתבים
פצירות נפשי

פיתויים על מדפים
מחשבות מונחות בפיזור

אני אוהבת
שיש מישהו בצד השני
של העולם הזה.

הריסים שלך אילמים
כשאני מבקשת בהם.
כל אחד
בוצע אותי
לאיבריי.

העשן מצייר לי שביל ואני
מתרחבת
כמו מצנח
כאילו ידעו צלעותיי

שתיתי את הים
כמו הרעל של ג'ולייט
המלח צרב בפצעים
ובזמן שנעצמתי אט

ומה אם לא
איאסף את האותיות
אל חיקי המחורר
וארכיב מהן
את אהבתי אליך

תחושתי
אהיה כתומה
תהא חמה
שקיעת שמיים

סיפוק מתוק
עולה מעינוי קטנטן,
עצמי.

בקרנות אצבעותינו
מתעבר העולם
יולד מצידו האחר
בת שמש

נשתקעו בי פרפרים עצובים
לא הנידו את כנפיהם

בקו המקורזל, המקוטע
המסגיר לעיניך הקוראות
את עקמימות קווי,
את יציבות ידי,

אני רואה שמיים
פורקת ירייה בציפור
ומצטערת

כל המילים מיתרים
ואני תרה
אחר שמש כרותת שמים.

הכתב שלו עוד טמון
החיוך שלו עוד
מוטמן

אז מה אם אני עדיין שלמה
כמו רימון,
לא צריך להיות מרוסק
כדי להיות
חי.

קצרצר
הנחתי את צוואר חלילי
הערוף
בקופסא

הגבעולים לא יזקפו שדרתם השבורה
ולא יסמקו
הרי צלפו את חיצי פרידתם
השילו סיבתם אל הרוח

כי ידעתי
מהו סלע ברגע בו
העננים נמשכו על מסילות השמיים.
כי בבאר נשמתי נשמעה יללה

מה יפית,
ארך שיערך הקשה העצוב
כתפיך פתוחות, עצמותיך
איתנות משלי

בכדור הבדולח
של אישון החתול
ראיתי אותך

שכול
יש פעולות
חפצים
פולטים חנקן אל פי
מיושבים במדפם כקהל

קצרצר
מתוך השתקפות אישוני
פרץ
טווס
ופרס את נוצותיו

הן היישירו מבט
על קו אחד רעוע
בו רכבת בודדה
ללא מזגן

אהבה
כך באמצע לה מז'ור
נזכרתי איך אמרת
שניגנתי סירינקס
ואהבת

היכן הכפתור
שמצית את העלים הירוקים
שפוצח את האדמה

תאונות זעירות
זהירות
נושק אותו

בערב
כשהשמיים שוב נשארו בהירים
פקוחים כעין רפה של גוויה
עקצה אותי שאלתי

בין קירות
החלל נפתח כמו מניפה מאובקת
התמונות מתלחשות
ולא שומעות

עם ניד עפעפיים איטי כהרף
עיני נוהות לשם שלך

עמוד שדרתי אינו עמוד
גבי אינו תומך
הוא מתקפל תחת גרוני
מנסה לכרבל אותי
כמו כתונת משוגעים.

ואז
הים גואה
שותה בכדי למרר כיסופיו
קצף מערבולת

הים שעליו שכב
נושא את משקלו כנמש
מגרד את קרעי האדמה
שהוא מחביא במרתו

מחשבותיי נבראות בתלת ממד
שנינו חלולים תחת גגון בית הקפה
כמו בבושקות עץ, מתכוננים להתכנסות
והגגון הוא עוד מיכל כלוא באטמוספרה

אור אצבעותיך החריף
פעם היה לטיפה
כמו שחתול מנחם את פרוותו

עכשיו יש לי רגע לבן
עם מנוחה של צדף בכוס

נתתי לקור לטפס במעלה אצבעותי
ולחתול הנוזל מתוך מיכל אשפה
לאסף את בטני בבהלה

אהבה
בין שפתי שורקת כל הזמן
הכמיהה

כותבת לך
דרך עורי

שתיקת הסרק
של הזכוכית הנרחצת
עומדת מאחורי
נושבת לאט

כשהחתול יהפוך את קערת המים
ושנינו נפנה את מבטינו
כמו דלתות נפתחות

הנמל מגדל בו מנופים
גמלי פלדה שטובלים ראשם בים

בליל ירח ושמשות
קיפץ קיפוץ אמיץ
קרפד אחד
צעיר

בקצוות זכרוני הצבתי
מנסרה שקופה
שתחמם ותקרין
על מישור נעלם כלשהו

כיצד איילד
את הדמעה האחרונה.




אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
got milk


תרומה לבמה





יוצר מס' 52702. בבמה מאז 19/3/07 21:13

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לענת נצרתי
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה