|
הן עמדו שם, דניאל מסתכלת לנוגה ישר בעיניים ונוגה בוהה באוויר
הריק ורק מרגישה, מרגישה את דניאל. כל הסביבה שתקה בעיניהם,
הרחוב היה סואן, הכיכר המתה. אך הם שמעו שקט, שתיקה מלאת רגשות
ותחושות.
|
שקט, כפי שיכולתי רק לחלום, שקט מוחלט. המים המתנפצים והנעלים,
הקצף המטורף שנראה כעולה בסערה השמיימה ומתנדף לכיווני. אם יש
אלוהים, הוא בא לפה הרבה, בזה אני בטוח.
|
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
