|
הן עמדו שם, דניאל מסתכלת לנוגה ישר בעיניים ונוגה בוהה באוויר
הריק ורק מרגישה, מרגישה את דניאל. כל הסביבה שתקה בעיניהם,
הרחוב היה סואן, הכיכר המתה. אך הם שמעו שקט, שתיקה מלאת רגשות
ותחושות.
|
שקט, כפי שיכולתי רק לחלום, שקט מוחלט. המים המתנפצים והנעלים,
הקצף המטורף שנראה כעולה בסערה השמיימה ומתנדף לכיווני. אם יש
אלוהים, הוא בא לפה הרבה, בזה אני בטוח.
|
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
