הן עמדו שם, דניאל מסתכלת לנוגה ישר בעיניים ונוגה בוהה באוויר
הריק ורק מרגישה, מרגישה את דניאל. כל הסביבה שתקה בעיניהם,
הרחוב היה סואן, הכיכר המתה. אך הם שמעו שקט, שתיקה מלאת רגשות
ותחושות.
שקט, כפי שיכולתי רק לחלום, שקט מוחלט. המים המתנפצים והנעלים,
הקצף המטורף שנראה כעולה בסערה השמיימה ומתנדף לכיווני. אם יש
אלוהים, הוא בא לפה הרבה, בזה אני בטוח.
"כל
המוסיף-גורע"
"תפסת מרובה- לא
תפסת"
"באומנות כמו
באומנות, אין
דבר כזה -שאין
דבר כזה"
מתוך" 1001
משפטים שסותרים
ת'צמם"
בהוצאת צ'ופניק
הג'ירף.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
