|
אתם מוזמנים לכמה דקות של שכרון חושים בזמן קריאת
המאמרים של קצמן ענת, שמתפקדים כסיפורים קצרים,
מניפסטים או מונולוגים, מה שעולה בנבכי מוחה המסתורי
התמלט והגיע לעיניים היוקדות של ציבור הכותבים
ומחכה לתובנות חדשות.
קצמן ענת נולדה בארץ מאד קרה, ומאז נהנית במיוחד
מרביצה על הדשאתחת השמש החמימה במולדתה החדשה,
מקריאה מרובה, מכתיבה וכמובן מלשמוע את הקול של
עצמה, אבל לא רק של עצמה.
אז השמיעו קולכם.
שוב חדרת לי לחלומות אתמול, וזה לא בסדר, זה פרטי אתה יודע.
אחרי שברחתי מהמתנקשים, התחבאתי במחילות עפר ועברתי מסלולי
מכשולים באיזה מבצר נטוש, אני מגיעה לחדר ריק כמעט לחלוטין חוץ
מאח בנוי בתוך הקיר וכורסא אדומה מרופטת שעומדת לבד באמצע החדר
ובה יושב אתה.
|
"אז מה, אימפריות נופלות אה..." אני אומרת.
"את יכולה לעשות עבודה טובה יותר בלהסתיר את השמחה לאד" היא
הייתה יכולה להשיב.
אז בטח הייתי אומרת "אני, מה פתאום..."
במקרה כזה התגובה ההולמת מצידה הייתה, "קדימה, תוציאי את זה,
הרי זה ברור שאת כל כך רוצה".
|
איך יודעים שאתה מאוהב? אבא שלף את מאגר הקלישאות שאמורים
להגיד לפעוט שלך כשהוא מציק עם שאלות (צריך להיות ספר כזה),
ואמר, ובכן יש פרפרים בבטן, הלב מחסיר פעימה ורק רגע... נראה
אם לא שכחתי משהו, אה כן... את פשוט יודעת.
|
יום חדש.
יש משהו מרגיע בלשבת בתוך הכסא הגדול והמרופד הזה בסוודר
ולבהות במסך הקטן הזה, אני לא יכולה לשים את האצבע שלי מה
בדיוק מרגיע בזה אבל אני בהחלט יכולה להגיד שהסתגלתי לרעיון...
|
כדור האש הזה יושב ובוער לי בחזה כבר כל השבוע.
למרות שזה כיף לשבת בפוזה מגוכחת ולהקליד מילים מגוכחות בתוך
החדר המבולגן בצורה מגוכחת שלי.
|
מחשבות - הן לגמרי בלתי פוסקות, והן זורמות וזורמות ואתה לא
יכול להפסיק אותן, כמו לפתוח מגירה עמוסה מדי בניירות והן כולן
נופלות על הראש שלך ואתה פשוט עומד שם... וסופג את זה.
|
אני רוצה לצור משהו.
בעצם השורה הכתובה על דף שלפני רגע היה חלק לחלוטין - לבן, היא
יצירה.
אבל מלביץ' הקדים אותי פה, הבנזונה לקח לי את התגלית...
|
הוא היה מבריק,
אחד מאותם גאונים עם לימוזינות מלאות פוטנציאל שנוסעות בשיירה
לפניו ומאחוריו אבל הוא תמיד נסע באמצע בטרנטה...
|
לי תמיד היה הכשרון לחפור לעצמי בורות, ואפילו בלי לכסות אותם
ביותר מדי עלים, ליפול לתוכם בהצלחה מרובה ומטאפורית לנקוע את
הבוהן - משמע הנזק לא תהומי אבל זה מעיק נורא בכל מקרה.
|
|
|
יא בן-זונה, אני
אפרק לך את
הצורה!
הפסד בכבוד:
הגירסה החרגולית |
|
