[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 137659281 137659281
אל היצירות בבמה האהובות על ענת קרוסאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ענת קרוס
ענת נולדה בשנת 1987 (למי שאין כוח לחשב, בת 16).
היא חושבת שאולי אנשים יגידו שהיא לא מבינה כלום
מהחיים שלה, בגלל שהיא לא במיוחד מבוגרת, אבל היא
טוענת מסיבה הלתי מובנת שזה ממש לא משנה.

אתם מוזמנים להגיב, לקטול ומה שבא, בגלל שהיא מרגישה
נתק מסויים לאותם דברים שנכתבו לפני זמן רב, חלקם
בגלל מצב הרוח הפואטי של הכותבת, וחלקם בגלל מה שהיא
קוראת להם המשברים של מתבגרים, מה שכמובן מכליל אותה
ללא רצונה באותה קבוצה.
למרות זאת חלק ממה שפה, זה חלק ממנה, וככה זה.

חלק מהטקסטים גרועים, חלקם טיפה פחות, אבל היא כבר
לא מתכוונת להשתמש בפרסום סיפורים כדי לנסות לשכוח
מהחיים, במיוחד שלה, או להעביר משברים שבמבט לאחור
הם ממש שטויות.
הכל בעיני המתבונן.

המלצת המערכת "האהבה הראשונה שלי".




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מלאכים אלוהים והשטן
ופתאום ראיתי את ה'.
ידעתי מיד שזה הוא, כי הרי התמונות שלו נמצאות על כל לוח
מודעות פנוי בעולם, בטלביזיה, ובכלל, על כל דבר, ובכל דבר
שאפשר להציג עליו תמונה של בן אדם...

אהבה
איך שמתארים בספרים ובשירים, אבל בהחלט למה שכולם מתכוונים.
לא ראיתי ניצוצות, לא ברקים, לא הרגשתי פרפרים בבטן, אבל זאת
הייתה האהבה הראשונה שלי.
אולי לא בדיוק איך שמתארים בספרים ובשירים, אבל בהחלט למה
שכולם מתכוונים.

ג'ננה
הבאתי דשא מוכן, טיפחתי אותו נתתי לו כל מיני מינרלים, השקתי
אותו, טיפתי בו בדיוק לפי ההוראות, הזמנתי את הגננים הטובים
ביותר אבל כל מה שעשיתי פשוט לא עזר, הדשא גדל צהבהב, והיה
שונה לגמרי ממה שתיארתי לעצמי...

חלום
אני על אי בודד, הוא נסחף לו באוקינוס.
אני יושבת על החול החם, מתבוננת בשחפים העפים להם וצווחים
קריאות גנאי אחד לשני, השמש החמה שולחת את קרניה הארוכות אלי,
ומלטפת אותי ברכות.
פתאום היא מופיעה עם חיוך קטן וחמוד על הפנים, כאילו תמיד
הייתה שם.

אמונה
היינו יושבות במשך שעות ורק מתבוננות אחת בשניה, מנהלות שיחה
חרישית ללא מילים, כי הרי יכולנו להבין אחת את השניה רק
מלהסתכל אחת לשניה בעיינים.
היא הלכה לה רחוק רחוק, להיכן שהשמש עולה ממנה, היכן שהתקווה
קיימת, למקום שכולו טוב.

אורבן לג'נד
הוא עמד והתבונן במעשה כפיו, והמשיך להתבונן במה שיצר, ופשוט
לא יכל להפסיק.
הוא החליט שהיא פשוט מושלמת, וגם כאשר נע בכל הכיוונים מסביב
לתמונה, היה לו נדמה שהיא עדין מביטה בו ישר, כאילו עקבה
אחריו במבטה.

מדע בדיוני
שבוע לאחר שהוזעקת אל הבסיס, התפשטה החדשה בכל כדור הארץ.
יצרנו קשר עם גזע אחר, הנמצא אי שם בחלל.
החוצנים, שקיוונו למצוא אותם, ולחקור את עולמם, החליטו לחקור
אותנו, אבל לא בעזרת זכוכית מגדלת, אלא בעזרת מסור חשמלי.

אורבני
אפילו לפני ששתה את הקפה, הוא ידע שכל עינין ההתעוררות פשוט
חסר תקווה-מהסיבה הפשוטה שהוא ישן 3 שעות בלבד.
הכל התחיל כשחלום מסויים החל לחזור על עצמו שוב ושוב...
הכל התחיל מיד אחרי שהוא דרס את האישה הזקנה...

פואנטה
"אז את חושבת שאני לא מיוחדת, שכל חיי לא הייתי מיוחדת? עוד
תלמידה בין 40 תלמידים? הבת האמצעית שלך? אז תדעי לך שאני לא
ככה! אני לא סתם עוד מישהי! יש לי יחוד! ולא אכפת לי איך, אבל
אני יראה לכולכם שאני לא סתם אף אחת! אתם עוד תראו!".

גיהנום
אבא של נטע עזב את הבית.
כבר 3 חודשים היא נמצאת בבית רק עם אמא שלה, ואחותה הגדולה
שלפעמים קופצת לבקר מירושלים, שם היא לומדת באוניברסיטה.במשך
כל שלושת החודשים אמא שלה הייתה בוכה כל לילה, ובמשך היום היא
הייתה מדברת עליו כל הזמן.

אהבה נכזבת
אני בן אדם רגוע בהחלט, אבל לפעמים יש לי מין התקפים כאלה,
שבשפה הרפואית אנשים מכנים אותם בתור "סכיזופרניה", או יותר
נכון למי שלא ממש יודע, פיצול אישיות.
זה לא שאני משוגעת או משהו, אני נורמאלית לגמרי...טוב נו,
לפחות ברוב הזמן.

ייסורים
חיה בצל הפחד, או יותר נכון הפחד היה חלק מחייה, החבר הכי
טוב.
נרדפת על ידי הזכרונות, מדחיקה את הכל.
לא בוכה, לא מתלוננת, ממשיכה כמו איזה זומבי, כאילו הכל בסדר.
עד שאותו יום הגיע, אותו יום שבו היא תשחרר את הכל.

כל יום הם היו רואים אותה, הולכת עם המבט הכבוי...
הם אמרו שהיא מסכנה, שממש צריך לעשות משהו עם זה, ללכת למשטרה,
או לספר למישהו שיכול באמת לעזור לה.
הרבה דיבורים היו שם, אבל אף אחד באמת לא קם ועשה משהו.
וכך זה נמשך...

ייסורים
אבל מאז שאמא מתה אבא שלי כבר לא אותו אדם.
הוא התחיל לשתות, ונעשה אלים, וכן גם כלפי...
עכשו כשאני כבר יותר מבת 15 הוא החלט שהתפקיד שלי זה למלא את
אחזקת הבית, וכשהוא מוצא משהו שלא ממש מוצא חן בעניו...טוב
עדיף שאני יברח כמה רחוק שאני יכולה...

אהבה
היא קמה, אספה את החפצים מסביבה, את השמיכה הבלה בה התכסו, ואת
נעלי התלאים שלה.
היא העירה אותו, הוא נתן לה חיוך גדול, נשק לביטנה, והם קמו
והתכוננו לצאת לדרכם.

התבגרות
אבל מצד שני זה כל מה שנשאר לי, טיפת התמימות הזאת...
מין קו הגנה אחרון, לפני שאני מתחילה להתבגר...קו ההגנה האחרון
מפני עצמי.
ואני מרגישה את הריקנות מחלחלת לתוכי, ואני מרגישה את הכאב
זורם פנימה...
והדמעות זורמות, אבל הן לא מנקות, והזוהמה אינה נשטפת ממני.


לרשימת יצירות השירה החדשות
כמו ענן שחור,
אוטם,
חומה ביני לבין העולם

הרהור
משהו חסר לי בחיים
לא בדיוק ברור לי מה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היפרדות
שלום וברוכים הבאים.
כבר הרבה זמן שלא התראנו...
אני חייבת להתנצל על המרחק הרב שהייתם חיבים לנסוע כדי לבקר
אותי, אבל מה לעשות זה הזמן היחיד שניתן היה לי לפגוש אתכם.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
פנטזיה
כשאני מתבוננת בים, אני בעצם רואה את המרחב הכאילו אין סופי,
את האפשרויות העומדות בפני...
עומדת בודדה מול הגלים המתנפצים, ומקווה שכל יהיה כל כך פשוט
כמו לשבת ולהתבונן בשקיעה...




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
אז אני
באינטרנט?? כולם
יכולים לקרוא את
מה שאני כותב?
אני יכול לומר
הכל ולפנות
להרבה אנשים, יש
לי את האפשרות
לגעת בלבבות של
רבבות אנשים
ולהשפיע ולשנות
ולומר את מה
שאני באמת
חושב?? טוב, אז
אסף הבן זונה!


תרומה לבמה





יוצר מס' 10164. בבמה מאז 1/2/02 12:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לענת קרוס
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה