מלל

  

ויז'ואל

  

סאונד

  

קול-נוע

  

blogs at.corky.net
סלולרי (WAP)
דואל
FAQ
ממליצים
הוציאו לאור
יצירות מאופיינות
פירסום

מפגשים
דיונים
מגירות שירה
מגירות סיפורת
טכני
מודעות
הסדנה

" תמיד רציתי שיהיה לי טוב אבל רק עכשיו הבנתי שזה לא המקום בו
אמור להיות לי טוב, זה שאני כאן רק עזר לי להבין איפה אני
צריכה להיות, עם מי אני צריכה להיות, ולכן זה המכתב האחרון
שייכתב ע"י ידיים אלה לעולם, עכשיו תורי לנוח, לשבת על ענן
למעלה ולנסות לנחש מי יהי

היה המשפט האחרון שלו כשעמדנו בתחנת הרכבת הישנה באותו יום
קריר. הייתי עטופה בשמיכה גדולה מצמר כשקצה אפי כבר אדום מקור
והוא לבוש בגדים שחורים ומעליהם מעיל צמר אפור וכובע גדול
לראשו , מזוודה גדולה מונחת ליד רגליו וסיגריה בוערת בידו.

הכל קיבל משמעות אחרת פתאום
הכל התפורר
הכל התנדף
ורק הגעגוע נשאר אותי לרדוף

טובה או רעה
שממנה אין כבר דרך
חזרה...

לאבד שליטה
להיות עצמי - ללא חרטה
לשתות עד אובדן הכרה
לצעוק עד מצב של שתיקה

העיניים מסגירות אותך
כמו ספר פתוח קוראת אותך

ודמעות המלאכים שיושבים למעלה
כבר לא יהיו ללא משמעות
הם יהיו כדיי לשטוף מחיי את הבדידות

הכל נעלם כל כך מהר
הכל מסתובב בקצב מטורף
העולם שהכרתי
פשוט התפוגג ונעלם

אך כלום לא השתנה
עדיין כבולה, עדיין קשורה
בחוט משי לבן מלוכלך בדמך

רוצה להמשיך הלאה
רוצה להתנתק
להרגיש אחרת
לא להרגיש אותך

תיקח את הכל למזכרת אבל תשאיר
רק דבר אחד
תשאיר לי את הזכרון היחיד
תשאיר לי למזכרת שלא אשכח איך איבדתי אותך...