|
כשהיית גומרת היית בוכה, כמו בשיר ההוא שאת אוהבת. מתפרקת
לתוכי ואני לא נסוגה, מנשקת את העיניים הלחות, מחבקת חזק,
מתכסה בעור שלך, עכשיו סיגריה.
|
ואני לא אהבתי אהבות של מתכות עמידות
אולי זה לא טיבעי לי להצמד למשהו שאינו מתכלה,
שמסרב להתמוסס, מעמיס על המרחב בעולם הזה
נאחז בכוח.
|
אישה עוברת היא לבושה
כחול כהה, מעיל רוח
פלסטי.
|
אנג'ונה ביץ'. 2001. הייתה לנו האהבה
|
שלושה חורפים אהבתי אותך
בראשון - חולצות גזורות
בשני - קפוצ'ון
בשלישי כבר עטיתי מעיל מחויט.
|
זכרון קטן.
חוזרים מבית הקברות
|
כמה מעט אנחנו מכירים את האנשים
שאנחנו מתאהבים בהם, מתחנכים על ידם, הרים לגחמותיהם
|
אני שמה לב לנימים הדקים על העפעפיים שלך,
עפעפיי- פרפר.
|
מעטה המיניות רכוס ומהודק סביב
מודבק בהתאמה מושלמת כמעט
כמו תחפושת של חתול לילד
יש ריצ'רצ' מאחורה. לא רואים אותו
|
צייר אותי כך...
ערומה ורכה
כמו ציור של בוטיצ'לי
צייר חמוקי אישה,
כל אישה
לאו דווקא אני.
|
אני מוותרת מראש על להסביר את עצמי תקראו לי אגרופובית
דיפרסיבית, תגידו הלוזינציות פסיכוסומטיות, תזרקו- "כל
הצ'אקרות שלך טוטל- לוס",כאילו אני אוטו וכל הרוחניקיות הזו
היא מוסכניקיות מוסווית ואני הרכב הזה שהתקלקל בלי שום סיבה
נראית לעין.
|
גם לבוש עצב אהבתי אותך, עצב נוזלי טהור. שחור ולבן טוב ורע שד
או מלאך - זה כל מה שיכולת לראות ובנית כנפיים ולבשת גבר לבשת
אישה וטענת לערום - ערום תמידי, נצחי, ללא מבוכה או בושה, אין
בזה ריגוש בשבילך.
|
אין בזה שום דבר חיובי, אתה אומר.
פרק יד שדוף, צחוק מתגלגל, המון כוונות בסך הכל.
|
הם אמרו לה - את ילדה גדולה עכשיו - ושמו אותה בדירה משלה.
וחתול.
ועגבניות שמבשילות מהר מידי או לא בכלל.
|
יש כלב זקן שמסתובב בין הרגליים אני מפחדת לדרוך עליו בטעות
למרות שאני יושבת על כיסא.
כיסא, לפעמים, הוא לא חומר מוצק כל כך .
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
אתם יודעים איך
תוכלו להבדיל
בין האני האמיתי
לבין האני הלא
ממש אמיתי אבל
זה שהתחיל
להשתמש בשם הזה
מלכתחילה? זה
שהתחיל את השם
מלכתחילה הוא
הזה ששנון, בעוד
האמיתי הוא כל
כך גרוע, שמגיע
לו שביצעתי לו
גניבה ספרותית.
שמואל
איציקוביץ'. |
|
