|
כשהיית גומרת היית בוכה, כמו בשיר ההוא שאת אוהבת. מתפרקת
לתוכי ואני לא נסוגה, מנשקת את העיניים הלחות, מחבקת חזק,
מתכסה בעור שלך, עכשיו סיגריה.
|
ואני לא אהבתי אהבות של מתכות עמידות
אולי זה לא טיבעי לי להצמד למשהו שאינו מתכלה,
שמסרב להתמוסס, מעמיס על המרחב בעולם הזה
נאחז בכוח.
|
אישה עוברת היא לבושה
כחול כהה, מעיל רוח
פלסטי.
|
אנג'ונה ביץ'. 2001. הייתה לנו האהבה
|
שלושה חורפים אהבתי אותך
בראשון - חולצות גזורות
בשני - קפוצ'ון
בשלישי כבר עטיתי מעיל מחויט.
|
זכרון קטן.
חוזרים מבית הקברות
|
כמה מעט אנחנו מכירים את האנשים
שאנחנו מתאהבים בהם, מתחנכים על ידם, הרים לגחמותיהם
|
אני שמה לב לנימים הדקים על העפעפיים שלך,
עפעפיי- פרפר.
|
מעטה המיניות רכוס ומהודק סביב
מודבק בהתאמה מושלמת כמעט
כמו תחפושת של חתול לילד
יש ריצ'רצ' מאחורה. לא רואים אותו
|
צייר אותי כך...
ערומה ורכה
כמו ציור של בוטיצ'לי
צייר חמוקי אישה,
כל אישה
לאו דווקא אני.
|
אני מוותרת מראש על להסביר את עצמי תקראו לי אגרופובית
דיפרסיבית, תגידו הלוזינציות פסיכוסומטיות, תזרקו- "כל
הצ'אקרות שלך טוטל- לוס",כאילו אני אוטו וכל הרוחניקיות הזו
היא מוסכניקיות מוסווית ואני הרכב הזה שהתקלקל בלי שום סיבה
נראית לעין.
|
גם לבוש עצב אהבתי אותך, עצב נוזלי טהור. שחור ולבן טוב ורע שד
או מלאך - זה כל מה שיכולת לראות ובנית כנפיים ולבשת גבר לבשת
אישה וטענת לערום - ערום תמידי, נצחי, ללא מבוכה או בושה, אין
בזה ריגוש בשבילך.
|
אין בזה שום דבר חיובי, אתה אומר.
פרק יד שדוף, צחוק מתגלגל, המון כוונות בסך הכל.
|
הם אמרו לה - את ילדה גדולה עכשיו - ושמו אותה בדירה משלה.
וחתול.
ועגבניות שמבשילות מהר מידי או לא בכלל.
|
יש כלב זקן שמסתובב בין הרגליים אני מפחדת לדרוך עליו בטעות
למרות שאני יושבת על כיסא.
כיסא, לפעמים, הוא לא חומר מוצק כל כך .
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
אין אין אין כמו
במה
של בועז |
|
