[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוראות הפעלה:
שירים צריך לקרוא בקול רם וברגש, גם אם קוראים לבד,
אחרת זה לא שווה כלום.
עם סיפורים צריך סתם לצוף.






"שנים רבות לאחר-כך, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו
בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח
אותו אביו לראות קרח."
וזה אומר הכל.

ובנימה יותר אישית:
השקרים שמספרים והשקרים שרוצים לספר והשקרים שחיים
בהם והשקרים שחיים מהם והשקרים שמתים מהם והשקרים
שלא רוצים לספר והשקרים שלא רוצים לספר אבל מספרים
בכל זאת והשקרים שלא יסופרו לעולם והשקרים שכבר
סופרו והשקרים שכבר דובר בהם והשקרים שעוד ידובר בהם
והשקרים שמאמינים בהם והשקרים שרוצים להאמין בהם אבל
לא מצליחים והשקרים שנולדים איתם והשקרים שנולדים
אליהם והשקרים שרוכשים והשקרים שלשווא מנסים להתנער
מהם והשקרים שרואים והשקרים ששומעים והשקרים שמריחים
והשקרים שטועמים והשקרים שמרגישים והשקרים שכבר הפכו
לאמת והשקרים שעוד יהפכו לאמת והשקרים של הממשלה
והשקרים של האידיאולוגיה והשקרים הקטנים של לפני
השינה והשקרים הרדודים והשקרים העמוקים והשקרים
הפנימיים והשקרים החיצוניים והשקרים המודרניים
והשקרים העתיקים והשקרים שחושבים והשקרים שיודעים
והשקרים שיודעים שלא והשקרים שממול והשקרים שליד
והשקרים שבתוך והשקרים הלבנים והשקרים השחורים וגם
השקרים האפורים - אם מתעלמים מכל אלה, אז החיים
רצופים אמת טהורה.
ובשביל זה אני כאן...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
איוב הבין שזה הדבר היחיד שנותר לו לעשות, הדבר היחיד שנותר לו
לחשוב עליו. שאם לא זה, אז עדיף שהוא אפילו לא יחשוב על
המחשבה של מה שיקרה. הוא כבר היה מיומן והוא פשוט לא חשב
עליה. אבל הוא היה בטוח לגמרי, הכי בטוח שהוא אי-פעם היה בטוח
במשהו בחייו, שזה יעבוד

מסעות
בהתעוררותי אני מצוי במצב ביניים, בין שכיבה לישיבה, על ספסל
עץ מתפרק בתוך סירת משוטים רחבה וארוכה, כמעט נוטה לטבוע,
המשייטת לאיטה במורד זרמו, זרם הזמן המתמשך, של הגנגס הרחב
המזוהם והקדוש, עם חתירותיו האיטיות והקצביות של הזקן סתום
העין, שלו פנים החרוטות בזי

מסעות
פעם הייתי חי, אבל עכשיו אני לא מת.

יום אחד טיפס יוסף על עץ ממש גבוה. ביום אחר הוא נפל ממנו.
אחרי שנפל עלה למעלה עד שהגיע אל מסדרון ארוך ובו ספסל. יוסף
התיישב על הספסל וחיכה מול דלת סגורה. הוא חיכה מספר שעות
שנראו כמספר שנים או מספר שנים שנראו כמספר שעות

ג'ננה
"נולדת כדי לחיות", אמר לי, "וחיית כדי למות. אלה היו נקודת
זריחתך ונקודת שקיעתך. דרך כל שתי נקודות עובר קו ישר אחד.
זאת אקסיומה. אקסיומה קיומית. קו זה הוא קו הזנית. הזנית של
חייך. קו זה תחום במעגל, אך אינו בהכרח קוטרו של המעגל...

דיאלוג
בבוקר שלמחרת ליל כל הקדושים מצאו הסניטרים את חולה מספר
463849, יונה כהן, כאשר הוא תלוי בחדרו, ללא רוח חיים. הנפטר
היה מטופלו של הנאשם ואובחן כסובל מסכיזופרניה הזייתית קשה...
בחדרו נמצאו לאחר מותו 5436 קלטות ממוספרות וקלטת אחת שאינה
ממוספרת, ומעט פגומה...

מכתב
אני כותב מסמך זה לא ככתב הגנה עתידי, כי אם כמכתב אזהרה,
המלצה לציבור הרחב. אזהרה שמומלץ להתעלם ממנה, המלצה שכדאי
להיזהר ממנה, תלוי בנקודת המבט, תלוי במביט, אך ללא כל תלות.

אהבה
ההתנגדות לא הייתה רבה, אם בכלל. את בנו לקחו בשבי או שהמליכו
תחתיו. הוא היה מבולבל לגמרי מאותה ידיעה, שבעצמה הייתה די
מבולבלת. אבל על הקרנבל הוא לא יכול היה לוותר. בשום-אופן
לא, אחרי שהגיע לכאן, אחרי שעבר טיסה ארוכה, אחרי שעבר את כל
המסכת המטונפת הזאת

מסעות
היו לי חיים טובים. נולדתי בכפר יפה ומרוחק אי-שם בין ההרים.
הוא אמנם היה מבודד קליל מן העולם החיצון, אך בכל זאת הגיעה
אליו הקידמה. הוריי היו זוג אנשים פשוטים ונפלאים...

מסעות
יצאתי את ביתי. התחלתי ללכת ולא הסתכלתי לאחור. לא מנעתי את
עצמי מלהביט לאחור, לא היה קיים בי כל דחף שכזה.

סוריאליזם
פרט בעל מספר סידורי 526DQ3J8 איכות M זן O סיווג 267A ביקורת
BX80 המכונה דוד עמד מול לוח המודעות שבמטבחו והביט בראי שניצב
לידו. הוא נראה כפי שהוא אמור להיראות. רגיל וצנוע, מסופר
ומגולח, לבוש בגדים תקניים עם חיוויי השקר והאמת בצבעי אדום
וירוק השקועים במרכ

אהבה
הייתכן שהפכתי מכתום לסגול?! מכתום בוהק אבל רגוע, בולט אבל
משתלב לסגול חלק וכבד של אסיד. "כן, זה לא יכול להיות אחרת",
אני מסתכל על הערסל הסגול עם הפסים הצהובים בצידיו התלוי בקצה
מרפסת שמשקיפה על נחל גועש ועמק ירוק, בו אני שרוי עכשיו,
ואומר לעצמי,...


לרשימת יצירות השירה החדשות
Satan came to man last night
"Sold me your soul - we must unite"
Man startled as hell - "just take my hair"
Man can't be no fucking Lucifer

I may flow away in parts
Between all the swollen hearts
I may give way to the pleasure
Of knowing that I would never

Piss me off
Then make me happy
Burn my skin
Then sooth my wounds
Stick a knife in my heart
Turn it both ways
Then love me, whole

ג'ננה
People crying
Going to work
Machines are dying
Attempting to talk
Am I insane
Or is this just one big game?

יושב על הרצפה
באוטובוס של החיים
כי אין מקום ולא הזמנתי
וגם שכחתי
לשאול לאן בכלל נוסעים
ומתי, אם בכלל, מגיעים

בטני רכה
ובתוכי ביצה
גודלת וגודלת
כה קשיחה היא קליפתה
את טבורי היא מתפיחה

הזיכרון של הטעם
מפיג את המרירות שבפה
לועס, מתענג, יורק ובולע
חושק, נרתע, אוהב ושונא

עקבותיי מטושטשות בחול אתמול
אשר סופת-ברקים שטפה למצולות
ציפור השיר נטשה כבר את הכול
ובמקומה מתהלכות כאן בהמות
צעידתן מרימה אבק שחור
פרסותיהן כל אפיק מרוצצות

ייסורים
השחור לא עוזב
הוא רק יותר מתכהה
לא צריך שילבין
אך אולי שידהה

ייסורים
יש דברים שאי-אפשר לשמוע
אבל מכריחים אותך
יש דברים שאי-אפשר לראות
אבל מראים לך
יש דברים שאי-אפשר להרגיש
אבל הם נוגעים בך

פוסטמודרניזם
כתב גדול
דף מחוספס
צבע מוזר
מציאות משונה
מילים מהעבר ומנגינות מפנקות לא יזיקו פה כלום
אך אינם!
מחשבות מרתיעות נישאות על-גבי ניגון מטורף
ומטריף
נעימה מערבלת חושים
נשמעת בצבעים

עצב
דמעות בעיניים
בגלל מה שטרם קרה
לא נותנות לבכות
על הרע שכבר נברא

איפה אני מתחיל?
איפה הכל נגמר?
איפה אותו הפתיל
שאומר שהזמן עבר?
איפה הנקודה בה אתמול
נארג אל תוך מחר?

הגות
נולדים כדי לחיות
חיים כדי למות
רואים גלים של תובנה
חושפים מציאות שקופה

הרהור
עכשיו, כשנשמתי היא נצחית
אני יכול קצת לנוח

ג'ננה
המוח שלי נקרע
בהפרדה בין טוב ורע
בין מה שיכול להיות
ומה שעוד לא היה
דמיון מתלהם ומציאות מעומעמת
הכל אפשרי אבל שום דבר לא ברור
וכלל לא מובן מי כותב ת'סיפור

עפיפונים חגים במעגלים
מעל עיר המוות
מתערבבים בין יוני הזוהמה המאפירות
ציפורי הדגים וציפורי הטרף וציפורי הנבלות
חותכים במעופם את העשן התמיר
העשן של המוות

פוסטמודרניזם
רגל על מרצפת
רגל בתוך מרצפת
בתוך מרפסת
מעל האדמה
משקיפה החוצה
בתוך עיר

אהבה
הדמיון הוא משותק
ואני בקיפאון
אני כל-כך שונא אותך
כשאת תקועה לי בגרון




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
אין פחד מלבד
הפחד מנוד
בפומבי.

-סוטרת המצה


תרומה לבמה





יוצר מס' 9220. בבמה מאז 6/1/02 17:04

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לענן קניג
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה