|
אני מסתכלת על אמי אחרי שהיא חוזרת מהעבודה שלה ולפעמים קשה לי
להבין מאיפה יש לה את הכוח להמשיך לעבוד בשביל פרוטות במשך
הלילות הארוכים. הכוח שלה זה אנחנו, הילדים, זה מה שהיא תמיד
אומרת, אבל עדיין קשה לי להבין את זה. אולי כי אני עדיין בגיל
שחיים רק בשביל עצמ
|
הוא הצחיק אותי נורא, אבל הפסקתי אותו בנשיקה ארוכה ואח"כ
לחשתי באוזנו: "אז עכשיו אני אשתמש בפונקציות הוירטואליות
החדשות שלי עלייך!"
|
שי עבר לגור לבד והזמין אותי לעשות איתו חנוכת בית לדירה החדשה
שלו.
|
הכל התחיל בשיחת טלפון שלא הגיעה ליעדה.
|
"עומר בבית חולים.." היא התחילה לבכות ושמעתי אותה מנגבת את
הדמעות.
|
יש כאלה האומרים שהמקום בו נבנה בית החולים לג'אנד מקולל,
אחרים מפקפקים בדעה זו... דבר אחד בטוח - מה שקורה פה רחוק
מאוד מלהיות אגדה.
|
והנה לא עבר לו רגע
ואני כבר כאן-
רצף ביטים מול כל העולם!
|
מפנה מקומו לצעירה
(הראשונה),
המרכינה לפניו ראשה
|
אתה מצחיק אותי,
גורם לי לחייך .
מרווה את צימאוני לידע,
כי הנך תמיד יודע איך.
|
כבר שנתיים ימים
שהם לא משנים
דבר.
|
מחכה ובוהה בלובן הזוהר ששורף את העיניים,
המקהה את החושים שלי.
השפתיים כבר סגולות
והעיניים בוכות.
|
התמונה שלך חקוקה במחשבה ;
אתה, בעל העיניים החומות הבוהקות,
שממבט קצר עליי שלווה משרות.
|
קריאה עלתה מן המזח-
"כולם לעלות!"
אבל הרוח הבריחה ההמון
והסערה הילכה אימים.
|
ישבנו בחדר המוכר,
הגוזל צייץ לו בארגז,
רציתי להגיד
שאני אוהבת אותך,
אבל רק הבלים יצאו את פי-
צלילים חסרי משמעות,
דיבור תינוקות.
|
יושב מכונס בתוך עצמך,
מכורבל ועטוף -
ממש כמו במיטה, עם השמיכה.
|
תמיד עמד שם -
היום הוא שוכב דומם
|
יוצאת מזווית העין -
צלולה ותמה,
|
החיבוק השובה שלך
עדיין בעודו
|
מסמן עם האצבע מטרות בשמיים,
מקיף במעגלים את הגבול.
|
אתה הורד
ואני היד,
נגיעה קלה ושוב הפציעה.
|
מכינים תפאורה נכונה,
מסדרים ומעלים לבמה,
מיפים ומלבישים את השחקנים,
ראשי או משני, ללא אפליה.
|
בוחנת מילים שעומדות בשורה
בקפידה,
בוחרת מילה יחידה
|
מכה על חטא
מבקש מחילה
כורע ברך
מגיש לי פרח
|
דף לבן מציץ
מהספר המצהיב
שמעולם לא נראה כה בודד
|
נלחם למענה בחיות רעות,
מפלס דרך בסופות שלגים...
|
כולם מתאספים,
חושפים חיוכים,
מנסים להראות מרשימים.
רוצים להנציח רגעים מהחיים.
|
אולי בגלל זה הוא חייך,
פתח לפניה דלתות,
קנה לה זמן בצורת שעון
|
והנה מצאה קליפת תפוז
שעדיין לא הספקתי לזרוק לפח,
מרימה את הגפיים הקדמיות
ותרה לעבר המטרה
|
אני רק סיגריה על הכביש
איזה מזל ביש,
זרקוני ללא בושה
בלי שום חרטה
|
הילדים משחקים בחול החורבות,
הזקנים מבקשים נחמה בין השמשות...
מתנדנדים מצד לצד,
תוהים למה הם נשארו לבד.
|
יש כאלה ש...
ואני מצאתי חבר,
לעט,
שלפני שנים רבות
הכרתי
אך מעולם לא פגשתי
|
הראש -
הוא מנסה לתפוס פיסות שפיות
|
בינתיים , הוא בודד במדבר,
לגמרי מנוכר,
יושב על קוצים וקקטוס ירוק עם קצת בשר;
מדמם בצבע ארגמן
וצופה על הזמן שהולך ונגמר .
|
צילום של נוף,
של טבע,
ירוק, כחול וצבעוני
|
משחיטים נופים ואתרים עם עבר
מתיזים ומרססים עם משחטות ו-16M
נוטשים מסילות ישנות ומותירים מחסומים
חסרי כל רוח חיים
|
היה לה קיפוד -
לכן קראה לו קיפי
|
רגע קט וענוג עף לו אי שם באוויר,
מחכה שיתפסו אותו,
שיצילו אותו מגורל מר -
|
לוחץ על הפצע,
מלחך "עשבים",
רוצה להרגיש את החיים.
|
נמשים צצים
על אפך הקטנטן
ללא הרף,
את זורחת
|
יש לי שלד בן עשר בארון
והוא נדחף קדימה לכיוון הדלתות.
רק בן עשר
כל כך קטן וחלוש,
אז למה הוא ממשיך לזוז?
|
מסתכלת סביב, מביטה לשמיים...
|
תוקע יתדות באדמה
ואוחז בעוז
מתקדם בצעדים זהירים,
מחושבים.
|
נוצץ בגאווה
משוויץ במדבקת איכות,
מחו"ל
|
כבר עברה כמעט חצי שנה מאז הפעם האחרונה שעשינו משהו ביחד. אז
הם הכינו לי מסיבת פרידה מדהימה. כל מי שהיה חלק מהחיים ההם
שלי היה שם.
|
"הו רומיאו, רומיאו היכן אתה?"
הוא לא היה רומיאו ואני לא הייתי ג'ולייט, אבל כבר מתחילת
ההיכרות שלנו הוא נהג בי כנסיכה. כאילו הייתי הדבר הכי יקר
בחייו.
|
את שונה - כבר לא כמו פעם
האושר נעוץ לך בעיניים,
השמחה אוכלת בך בכל.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
לא התכוונתי
לפגוע ברגשותיך |
|
