|
 
אנה-ליסה, מנסה להיות ההפך.
מנסה קצת לשנות את העולם, לפני שתתעייף
גם ההבטחה שלה הייתה הרבה יותר מינורית. נסיכה מהוגנת לא תבטיח
לא לצפרדע ולא לנסיך לישון במיטתה. ללכת להופעה ביחד יכול
להתפרש גם כאקט ידידותי, או סתם של שיעמום.
|
עומדת במסיבה, מוקפת באנשים. עיניים נעות באי-שקט, מחפשות את
הפנים המוכרות. מנסה לחצות את החדר בלי לגרום למהפכות מיותרות,
ובאמת, חוץ מכמה טיפות יין על הרצפה, המבצע עבר בשלום. היא
מגישה לדורון את כוס היין, אבל מבחינה שהוא כבר מחזיק באחת.
|
היא אמרה לו היום שהיא אוהבת אותו! דפנה נעמדה לפני כולם ואמרה
את המילים האלה!
|
"יש לי מטרה, ואני חייבת להגשים אותה"
"אחרת מה יקרה? סוף העולם יגיע?"
היא משעינה את ראשה על הברכיים המכופפות. "אתה לא שומע את
הפרסות? ארבעת הרוכבים אורבים מעבר לפינה"
|
להורים שלך קוראים רינה ועו"ד אברהם פליישמן, לך קוראים שי.
אתה קם בבוקר, ואלו שני הדברים היחידים שאתה זוכר על עצמך. לא
איך קראו לגננת שלך, באיזה תיכון למדת, ומי היו החברים שלך
בצבא
|
שטיפת כלים היא סוג של מדיטציה- אתה עושה פעולה מונוטונית שוב
ושוב, בלי להקדיש לזה תשומת לב, בזמן הזה המחשבה יכולה לנדוד
ולהתפתח. ידיד שלי, שהוא גורו בפוטנציה, אמר לי פעם את החכמה
הזאת.
|
את לא צריכה להתחתן עם מישהו, רק בגלל שהוא רוצה להתחתן איתך.
את מנסה להסביר את זה לאמא שלך.
ולא, גיל 21 הוא לא גיל מבוגר מידי, מאיזה כיוון שלא יסתכלו על
זה.
|
פעם היה קיץ. מצחיק לחשוב על זה עכשיו, אבל באמת היה קיץ, עם
שמש וקוצים והכל.
הכי מוזר לחשוב שאדוארד לא היה בקופסא. גוונדלין לא אוהבת
לחשוב על הנושא. הוא מנסה לתפוס יונים, והיא קוראת ספרים
ומלטפת את ארתור. כך כולם מרוצים.
|
מרגישה איך אוסף של רסיסי חלומות מתלכדים לנקודה בוהקת אחת.
מסתכלת לך עמוק בעיניים.
כמו במבחן רורשאך, רואה בך חלקים ממני.
|
אתה מביט בי בערגה
מהלל את יופיי
|
העז לדעת
העז לחקור ולהעמיק
את הנבירה האין סופית
|
יש ריח באויר שמזכיר...
את התקוות הישנות וחלומות בחיתולים.
שרות שיר ערש עם סוף שקט.
נשיקה של אמא על מצח לוהט.
|
עכשיו ונציה לא באמת קיימת. היא נשברה ונשפכה על השטיח. אין
יותר קופסאות.
"אני אוהבת אותך, אדוארד של הקופסה!" היא רוצה לחבק ולהגיד.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
ליפה זה לא
אוכל!
חרגול לכינה
נחמה |
|
