|
כשהייתי קטנה, רציתי להיות בלרינה, לרקוד לתמיד
ולהיות הכי הכי גמישה מכולם, רציתי שכולם יסתכלו
בהערצה...שיגידו "זאת הילדה הכי יפה שראיתי בחיים",
לפעמים נדמה שאף אחד לא אמר את זה.
רציתי להיות קנגרו, לקפץ מעל כולם, מעל הבעיות, מעל
הגעגוע,
רציתי להיות קנגרו, אבל הייתי צפרדע, קפצתי-לביצה.
רציתי להיות קשת בענן, שיראו אותי ויפערו פיות,
שידהמו מיופיי,
אבל נראה לי שענן הסתיר קצת את הקשת שלי.
רציתי להיות כלב, ידידו הטוב של האדם, רך, אחד שכולם
מלטפים, אחד שכולם אוהבים, אבל כנראה שהייתי סוג של
לטאה.
1990.
(רק כי נראה לי הכרחי לציין גיל)
תחתית ביוב
החליט היום,
לא להיכנע ללחצי
לכלוך ולתת למים
לנצח.
|
תודעת עולם, כצל חולף של נץ
מעופף בשמים ורודים עשויים
ענני צמר גפן מתוק.
|
שמים כחולים אפורים
עושים לי חשק,
פשוט לטרוף,
כל שבריר שנייה.
שנדף, שנאטם.
|
הכרזתי בפניה כבר לפני לא מעט זמן, שאני מעונינת לאכול דייסת
קוואקר.
אבל לא, היא הכינה לי דייסת שיבולת שועל.
|
כואב להחזיק את המסכה, לא?
שנים של שקרים ואיפה את?
בין צדפות מתפוררות, בין שיירות דגים מתים.
|
כנראה שהייתי סוג של לטאה, מסווה בהמון צבעים, וכמובן,
סוג של תנין.
|
|
|
מי שאוהב אותי,
הוא לא יקטוף
אותי.
שלכם, דם
המכבים. |
|
