|
למדתי להתרגל לכאב.
למדתי לאהוב אותו.
אתה תהייה גאה בי אבא-
אני אפילו מבקשת אותו.
|
כמה אירונית המחשבה,
שאותה השמש
שזרחה הבוקר
עלי,
זרחה גם
עליך.
|
המילים תקועות בתוכי,
הרגשות תקועים בגרוני,
מסמרים תקועים בגופי
כמו ישו הצלוב.
|
כואב לי האגודל.
נכנס לי שביב עץ מתחת לציפורן
כעונש על רצוני
להיות מאושרת.
|
|
|
"בקומך בבוקר
משתנך, פו" אמר
לבסוף חזרזיר-
"מה אתה אומר
לעצמך?"
"מה יש לארוחת
הבוקר?" השיב
פו. "ואתה,
חזרזיר, מה אתה
אומר?"
"אני אומר: מי
יודע מה יתרחש
היום."
פו הניע ראשו
מתוך הרהורים.
"אותו הדבר,"
אמר.
(פינקי חוזרת
קצת לילדות) |
|
