|
כמה מילים על עצמי?...
"I don't know... it's just the way I am"
יושב על ספסל בגן. מחזיק ביד סיגריה. האוזניות על האוזניים.
רואה אותם יוצאים משם, מבית הספר. ברגים משומנים במערכת אחת
גדולה ומסריחה.
|
שוב נשמעה אזעקה, סירנה עולה ויורדת. היא יכלה לשמוע את תיפופי
הרגליים במדרגות הבניין, במדרגות הבניינים הסמוכים. אז היא
תפסה את החתול מהר בשתי ידיה וגם היא החלה לרוץ לעבר המקלט
שהיה שתי קומות מתחתיה.
|
בלילה אני חולם שאני ונטלי אבודים בלונה פארק גדול. נטלי רוצה
לעלות על גלגל ענק, ואני רוצה ללכת למפחידים. היא מתחילה לבכות
ורוצה רק לחזור הביתה, אבל שנינו לא יודעים איפה אנחנו.
|
תמיד אמרו לי שאני אגיע לגיהינום. מאז שהייתי קטנה, תמיד אמרו
שאני שובבה, ורעה, ואם אני לא אזהר יום אחד אני עוד אגיע
לגיהינום. גם בפעם האחרונה שרבתי עם אמא שלי היא אמרה לי את
זה. אז החלטתי שאולי היא צודקת.
|
לוגמת עוד לגימה.
לוגמת בשקיקה.
הריח החריף ממלא את האוויר.
|
היא שוב קוראת לי.
אני לא עונה לה. מנסה.
|
לו רק יכולת לענות לי. אבל את, שוקעה בתרדמת שלך, לא מודעת
לדבר ממה שמתנהל מסביבך. קומה, כמו שהם נוהגים לקרוא לזה כאן.
|
מרגישה בתרדמת של 100 שנה,
מרגישה מתה, נבולה, חסרת הגנה,
|
חושבת עליך, כי אתה בלבי,
רוצה אותך, רוצה שתהיה שלי.
|
עולם שלם וגדול מחכה לי,
ואני, בתוך הבועה האטומה שלי.
|
בעידני הזמן
של הנצח הרחב
אבודות נשמותינו
|
כמו טיפה קטנה של מים בעולם הגדול,
כמו טיפות הגשם שאט-אט נופלות,
כמו טיפה קטנה מוקפת בהמון טיפות.
|
כאב ופחד יוצאים במחול
מתערבבים על רקע הים הכחול
|
אני לא זוכרת מי אתה,
או מה אתה,
|
פניי עשויות חרסינה קרה,
עיניי הקפואות לא יזילו דמעה
|
הלילה יורד לאט על העיר
פנסי רחוב גבוהים מתחילים להאיר
|
ואם מחר לא יגיע
והבוקר לא יופיע
ואני אתמלא חרטה
|
מחשבות של אהבה, מחשבות על ידידות,
ויש כמובן מחשבות על בדידות.
מחשבות על שמחות, מחשבות של כיף,
וביניהן גם עולות מחשבות על כאב.
|
השמש שקעה מעבר לים,
וכולם כבר יודעים, זהו סוף העולם.
|
במשך מספר אינסופי של שנים
עומד לו הנצח כשמסביבו הכל משתנים
|
תן לי לשמוח, לצחוק, לאהוב,
ללמוד, לדעת, להבין ולחשוב,
תן לי בפעם האחרונה לחלום,
בבקשה אלוהים, רק עוד יום.
|
עומדת אני בפרשת דרכים,
ויש מולי שני שערים,
|
רצונותיה לא שלה
מחשבותיה הן סבלה
|
|
|
הסלוגן הזה
מוקדש למען חללי
הסלוגנים. כל
אותם סלוגנים
אמיצים וחזקים,
בנינו, שנפלו
בקרב כנגד
סלוגנים טובים
מהם ולא נבחרו
לדף האחורי. יהי
זכרם ברוך.
הפאסיבי |
|
