|
שזה דבר די מוזר, כי את הרגש לא שומרים בארנק או משהו.
בכל אופן, הוא חושב שחברה שלו מלפני שנתיים גנבה לו את הרגש.
אבל הוא לא יכול להוכיח את זה
|
או אז יצא האיש מדעתו סופית.
הוא החל לנופף בזרועותיו ולצעוק שיביאו לו עוזי והוא מרסס את
כל סרטי הסימון, מגדלי הסרטים ומשפחותיהם ובכלל כל מה שעגול
ויש לו נטייה להתכווץ לממדים טיפשיים. מובן שבקשתו לא התמלאה,
אולם מה שכן,
|
הכל החל לפני כמה חודשים, עת עמדתי במעבר החצייה. איש, נורמלי
למראה, ביקש בנימוס שאעזור לו לחצות את הכביש. מובן שהיססתי
(אי אפשר להיות יותר מדי זהיר בעולמנו המטורף) אולם הפשטות
והנאיביות בעיניו של האיש שיכנעו אותי. אחזתי בידו ויחד חצינו
את הכביש בבטחה.
|
עליתי על האוטובוס.
הנהג חייך אלי ואמר: "קח, נקב."
-"סליחה?" שאלתי מעט תמה,
-"נקב את הכרטיסייה, זה השירות בשעה הזאת" חזר ואמר.
-"מה זאת השעה הזאת" , שאלתי בפקפוק,
-"זו השעה שהכל יכול לקרות..." , חייך.
|
קישקשנו ביחד מתישהו, והוא סיפר לי על זה שהוא המלך של הארון
ושכולם חיים לו בתוך הארון ובכלל. בהתחלה חשבתי שהוא קוקו קצת,
יעני סרוט אחושרמוטה, אבל אחרי שהוא הראה לי את הגלימה שלו -
השתכנעתי (אחרת למה יש לו גלימה אם הוא לא המלך ?)
|
בשל מקרים רבים של אכזבה מרה מבילוי של לילה עם שותף מזדמן
(להלן 'הסטוץ') אני גאה להציג בפניכם את "הסכם הטרום-סטוץ"
הראשון בעולם. לגזור, לשמור ולחתום.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בדיחות שואה?
הצחקתם אותי!
זוזו לסטרי,
בלשנאצי וחובב
משחקי מילים |
|
