|
קטעים קצת מטורפים, לפעמים לא הגיוניים, אבל מה כן?
קריאה נעימה, ובבקשה - הגיבו!
לילה במגרש הכדורסל של רחוב 56 בברונקס. המשטח כמעט ריק.
האור החלש מהזרקורים משך אליו יתושים שיכולת לראות אם הסתכלת
אליו.
ארבע נערים משחקים שניים על שניים, ועוד שלושה שחורים בגיל
העמידה ספק הומלסים ספק שרופים הרימו אליהם מדי פעם גבה כשנשמע
רשרוש רשת הס
|
טל ודור התפקעו מצחוק: "הלכנו אתמול לבית זונות!" טל כמעט נמרח
על הרצפה. אני עדין לא האמנתי. "ומה עשיתם שם?" שאלתי
בתמימות.
"מה נראה לך? מה שעושים בבית זונות", הם הביטו אחד בשני והחלו
לצחוק שוב.
|
פתחתי. עם ידיים משולבות ומבט של ברוגז - היא נכנסה לשירותים,
סוגרת את הדלת מאחוריה בקול. אחרי שיצאה ניסתה לפנות כאילו
כלום לכיוון הסלון ואז נתקלה בי. "זוז מהר לפני שאני אפתח לך
את הצורה", ניסתה לשכנעה אותי בטוב, אבל אני התעקשתי: "רותי,
זה לטובתך.
|
...אחרי כמה ימים, משלא עלה שום דבר מוצלח בראשה, החליטה כי שם
לא חייב להיות מורכב בהכרח מאותיות ומילים. שם יכול להיות
מורכב גם מתחושות. אם למשל הייתה מרגישה תחושה כלשהי שמצאה חן
בעיניה - תוכל להחליט כי תחושה זו תהייה שמה...
|
"תראי אורית, הם כבר לא גרים בשכונה. הם עזבו לפני 15 שנה. זה
לא יגרום שום נזק. בבקשה - אני חייב לדעת איפה נעמה".
"למה זה כל כך חשוב לך?" אורית נשמעה מסוקרנת.
"הייתי מאוהב בה" אמרתי בקול יבש. "היא הייתה האהבה הראשונה
שלי".
|
עוד הספקתי לראות איזה צורה שדומה לפרצוף נמרחת של שמשת הרכב
ומיד מתעופפת מעל לגג.
"פאק"! פלטתי מיד, מנסה להבין אם אני בתוך חלום או בתוך סיוט
של המציאות. עצרתי את האוטו בחריקת בלמים
|
אתה רואה מעריצות מתנפלות על הבמה, אשכרה! אתה רואה צעקות,
חזיות והתעלפויות - כאילו הביטלס מופיעים בפארק הירקון. אתה
רואה עשן צבעוני ומאבטחים, זיעה ומה לא.
ובמרכז כל זה - סבא שלי.
|
כשאתה מחזיק אקדח ביד אתה מרגיש כוח. שליטה. אתה מקרב אותו אל
אפך ונושם את הריח שלו. של המתכת הנקייה שלו. אתה שוקל אותו
בידך כדי לאמוד את כושר אחיזתך בו. אתה מביט בו מבעד לכוונות.
מביט.
|
נדף ממנה ריח של מישהי שלא צחצחה שיניים היום. גם לא בשבוע
האחרון. והיא עושה תנועות עם הידיים של אוכל, אוכל, ומצביעה על
הסיר שהילדה המשיכה לחמם על הדשא.
|
בין הדמעות שלה אני מנסה לנגוע
למצא נקודת אחיזה לא מוצא בה
מהו הקשר שירגיע אותה לנגוע?
מה שבטוח - זאתי לא אהבה.
|
אני הוא הגפרור שהצית את המהפכה.
זכיתי עוד לראות את נהרות הדם שוצפים את תעלות הביוב ברחובות.
זכיתי להריח את ריח הבשר הרקוב נאכל, והוא חשוף.
הוצאתי רבבות את הרחובות וניצוץ תיקווה בעיניהם.
העליתי צעירים מהמחתרת אל ראש המחנה.
|
זה השיר האחרון שאכתוב לך
יותר לא אדרוש באושרך
אם אינך רוצה בי עוד
אלך לירח אחר.
|
הרבה דמעות ירדו כשחלומה נגמר
הכעס הסתגר והרצון עבר.
עינייה הכחולות נזלו כאש
פגעו בי בשלהבת הכחולה.
|
אני עולה על הר בהודו
וצועק בקול את שמך
אך העמק לא עונה לי
הוא לא דובר שפתך.
|
ענן רוצה לנדוד לתוך חלום
שאנשים צבעוהו באדום.
תמיד ענן בתוך חלום
מרחף בשום מקום.
|
|
|
זה שערפת היה
שבועיים בחיים
אבל הוא בעצם
היה מת, רק
מוכיח שהתאוריה
שלי עם החתול
היתה נכונה!
שרדינגר |
|
