|
אשוב בעוד 10 דקות.
דובי צעצוע מרוט,
תלוי על דלת של בית-עבוט...
|
עוד מצווה עליו,
עוד מבקיע מים
|
מדוע פרפרים ממלאים את בטני
כשבראשי עומדת דמותך?
|
הנה השיר העוקב אחר צילו,
הולך לאיבוד במרחבי המדבר האינסופי,
|
אני חולם עלייך בהקיץ
קורנת חום ויופי.
|
תודה לך נוזל פלאים שלי
אני אוהב אותך
|
שפוך בבית חולים עובר את המצמוץ האחרון,
|
כשהיא נולדה
דעכה האלימות.
כשהיא נולדה
אף אחד לא היה צריך למות.
|
תום ההיפוכונדר,
הוא שותק ושואג,
|
ושוב זה קורה,
אנרכיה גופנית,
גופך רועד והמוח גועש.
|
שלום אהובתי,
מה הבאת לי באמתחתך?
ציפורים שזימרו, לבבות שהתפראו
או את אהבתך?
|
אני לא יודע אם אותה אני אוהב
אז למה הקנאה מציקה בלי סוף?
|
כמעט ללא פגם, שבוית מראה.
|
לאהוב אותך
בשביל זה אני חי
|
דקה לא אוכל לעבור בלעדייך,
שעה לא אוכל לא לנשק את שפתייך
|
עצרתי בקרחת-יער,
שואף אל ריאותיי את מעט אחוזי החמצן
אשר אני מצליח ללקט מן האוויר.
|
קשה להיות מכוער
לא לצאת ביום שישי
|
צליל בן לילית
את אזניך מחריד
|
מקלל וחוטף ומוחץ ושואף אף קורס
ומנסה אך נכשל שוב ושוב ורוצה עוד ועוד
|
שבועיים תיכננתי את הרצח
שבועיים שנראו לי כמו נצח
|
כשהייתי ביסודי הייתי הילד הבכיין של הכיתה. תמיד בכיתי.
מכל דבר קטן בכיתי.
|
אף פעם לא ידעתי מה אני מרגיש.
שנאה, מצד שני רחמים, מצד שלישי שאיפה לגעת בגופך.
|
טוב, אז מה אני אמור לכתוב כאן?
הרי תמיד יהיו תגובות רעות...
|
אין דברים טובים
אין דברים יפים
יש רק דברים זולים
יש רק פיגועים
|
פורץ את הקבר
ומוציא את הארון
פותח אותו
ובתוכו היא נמצאת...
|
היא יושבת מולי, בוכה, ואין לי מה לומר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
למה לסימן שאלה
קוראים סימן
שאלה ולפסיק לא
קוראים סימן
פסיק?
זה הכל הקמץ הוא
והחטפתח במאפייה
מול הסגול, שנים
שהם יחד עם
הסימן קריאה
מנסים לעשות
מונופל, איפה
החולם כשצריך
אותו, אם הייתה
נקודה זה לא היה
קורה.
ערד עזמוביץ
בסלוגן לא קריא. |
|
