|
אשוב בעוד 10 דקות.
דובי צעצוע מרוט,
תלוי על דלת של בית-עבוט...
|
עוד מצווה עליו,
עוד מבקיע מים
|
מדוע פרפרים ממלאים את בטני
כשבראשי עומדת דמותך?
|
הנה השיר העוקב אחר צילו,
הולך לאיבוד במרחבי המדבר האינסופי,
|
אני חולם עלייך בהקיץ
קורנת חום ויופי.
|
תודה לך נוזל פלאים שלי
אני אוהב אותך
|
שפוך בבית חולים עובר את המצמוץ האחרון,
|
כשהיא נולדה
דעכה האלימות.
כשהיא נולדה
אף אחד לא היה צריך למות.
|
תום ההיפוכונדר,
הוא שותק ושואג,
|
ושוב זה קורה,
אנרכיה גופנית,
גופך רועד והמוח גועש.
|
שלום אהובתי,
מה הבאת לי באמתחתך?
ציפורים שזימרו, לבבות שהתפראו
או את אהבתך?
|
אני לא יודע אם אותה אני אוהב
אז למה הקנאה מציקה בלי סוף?
|
כמעט ללא פגם, שבוית מראה.
|
לאהוב אותך
בשביל זה אני חי
|
דקה לא אוכל לעבור בלעדייך,
שעה לא אוכל לא לנשק את שפתייך
|
עצרתי בקרחת-יער,
שואף אל ריאותיי את מעט אחוזי החמצן
אשר אני מצליח ללקט מן האוויר.
|
קשה להיות מכוער
לא לצאת ביום שישי
|
צליל בן לילית
את אזניך מחריד
|
מקלל וחוטף ומוחץ ושואף אף קורס
ומנסה אך נכשל שוב ושוב ורוצה עוד ועוד
|
שבועיים תיכננתי את הרצח
שבועיים שנראו לי כמו נצח
|
כשהייתי ביסודי הייתי הילד הבכיין של הכיתה. תמיד בכיתי.
מכל דבר קטן בכיתי.
|
אף פעם לא ידעתי מה אני מרגיש.
שנאה, מצד שני רחמים, מצד שלישי שאיפה לגעת בגופך.
|
טוב, אז מה אני אמור לכתוב כאן?
הרי תמיד יהיו תגובות רעות...
|
אין דברים טובים
אין דברים יפים
יש רק דברים זולים
יש רק פיגועים
|
פורץ את הקבר
ומוציא את הארון
פותח אותו
ובתוכו היא נמצאת...
|
היא יושבת מולי, בוכה, ואין לי מה לומר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שפילברג הולך
לפתוח פארק
שעשועים לזכר
קורבנות השואה.
רכבות הרים
למזרח, סלקציה
בכניסה, יהיה
שמייח.
אפילו שם כבר יש
- מנגלאנד.
תומאס,
ראשון בתור
לכרטיסים. |
|
