|
שאון רעידות מיתרי החמצה
ירדפוך לתוך סמטאות דעתך
נפרצו לא מכבר בכהות החושים
הנרכשת בדם, הכהות הברוכה
|
יצור צמוד קרקע קצוץ כנף
מתנדנד לו על הסף
בין השאול לבין שמיים
לא נופל אך גם לא עף
|
צר מלהכיל מנת אושר
דבש ניגר בין פרקי אצבעות
|
ערפל מכסה תוואי קמטי זהותי
לשווא אנסה לשחזר צעדי
|
חיית חושך בקרביים מפלסת גורלה
לקץ הכאב, אל אבחת קרן שמש
מגדלור הבורחים מהחלל הפנימי
|
שוב חלמתי גופך בשעות בין סדיניים
מאה חוטמי קרח ניקבו את נפשי
|
כשתגיע לנקודת הקיפאון
ידבק בלשונך טעם חורף
כשתגיע לנקודת הקיפאון
נמצאת היא מאחורי העורף
|
פתיה, פותה חמקמקה
השאירי מקום גם לשתיקה
|
משקע חום גופך המליח שפתיי
כנסוג האוקיינוס המלחך אדמתו
הניחוח נישא לחמש יבשות
וירבוץ לפתחי כל עצום את עיניי
|
חזרי מההרים, מעמקים
עזבי את הסוכר, גם הסכין
|
|
|
אילת היא מקום
מגעיל. חם כמו
בתנור, השמש
עושה סרטן תוך
שנייה, יש מלא
פרחות וערסים
וכל האנשים
הטובים באים עם
בנות יותר
כוסיות ממני.
למה אני חוזרת
לשם כל שנה??
(מתוך "יומנה של
תיכוניסטית
ממוצעת") |
|
