בינתיים.

נולד בשנת 1985, בבית-החולים בלינסון בפתח-תקווה.
ביום השלישי שלאחר הולדתו השתכן בבית-הוריו אשר
ברחוב אמיל זולה בתל-אביב, ובילה שם את שנתו האבודה
הראשונה (אי שם בזכרון הנעלם...).
הוריו, שהשפעתם על חייו תהא משמעותית מאוד בעתיד הלא
רחוק (כדרך טבע), החליטו באותה השנה לעבור דירה.
"מגיע לנו יותר...", חשבו יחד. הכתובת החדשה
והיוקרתית, "דב גרונר 13, רמת-אביב ג', תל-אביב"
ראויה יותר לעורך היסטוריוני ודוקטור (ממין נקבה)
בפסיכולוגיה. הלא כן? אולם הוא לא ישכח את כשאביו
ירד איתו לשחק כדורגל פעם אחת, את קולה הרדיופוני של
אמו אשר כוחו לרפא את דמעותיו תמיד. אוהב אתכם.
ויש עוד אח לעמוס (שם כמו אותו נביא קנאי מהספר
הגדול). שמו של האח בישראל, אהוד (נקרא על-שמו של
בן-הימיני, אמן חרב הפפיות, רוצחו של "מלך אמבטיה"
שמן אחד שאת מוצאו אינני זוכר). האח הוא גדול, יליד
1981, מזל עקרב ואיש עקרונות. פציפיסט, צמחוני,
רוקר, סמי-אנרכיסט, אוהד כדורגל. אדם שהולך עד קיץ
עם רצונותיו. פסיכופט, כך אני רואה אותו.

עמוס יגדל, ועולם הזכרון שלו יתמלא בצבעים וקולות
שלא ניתן יהיה להחזיר. טעם התסכול של כשלון אחד
בלתי-רצוי  אך מכשל, ניחוחות ממסטלים של כמה רגעי
אמת טובים משנים אחורה, מראה גופה העירום של נערה
משוגעת במיטתו, ואולי הקול שלו הוא מספר לטליה על
אהבתו אלייה לפני כשנתיים (היא תאמר, לא). הכל
יתערבב במח הרגיל שלו.
מחלון חדרו הקטן בבית-הדירות ברמת-אביב הוא יביט
החוצה, ואילו אותם עצי-נוי ירוקים המבשרים שיעמום
בעולמו הפנימי יהיו רק כשומר מסך בשיגעון החבוי של
פרברי העיר תל-אביב.
הוא ימשיך לחלום להיות "משהו", מפני ששם (בצירי) הוא
הכל. כמעט הכל...

סרטים בחדר שלי סמים מישהו הכניס לי מקדחה אל תוך הרקה הימנית? משהו דופק שם, כמו גיטרה חשמלית ישנה. תנמיך ווליום ומהר, "התעודות.". מה? מה את רוצה, הקול שלה נשמע נורא - כאילו לוקטו הצלילים מתוך בור מלא בפסולת רעילה, כמו שריפה באוזן שלי! "השוטר רוצה את התעודות שלך". מכאן אני

הנער שרצה להיות משורר לו היתה לי החרב, איתה הייתי ניצב מול העצב שעדיין מזכיר לי גופה הזר אולי הייתי דוקר אותה בלבה, אולם נתבקשתי לכתוב שירים.