|
 
מופשטים: הגולם, נקודת מפנה, צורות
הכרה אישית: הליקוי, ספרי הברבור
לפעמים הוא היה בורח לתוך עצמו. הוא היה חי את ימיו, או לפחות
כך הוא זכר, או בחר לזכור, בדמיון שלו. זה לא היה דמיון מרשים
במיוחד, או לפחות כך הוא אמר לעצמו, אבל הוא היה מרווח מספיק
בשבילו.
|
לחשתי את מילות פרידתי מן החורף זמן רב לפני אחרון הגשמים.
|
ושמעו ציפורי הבוקר את קריאות אחיותיהן ממעבר לאוקיינוס הדומם,
וגלים הביאו עמם לחופי החול שלרגלי עצי ההרים במזרח דמעות
הנושאות כאב כה גדול שכל המקשיב לבכי גלים אלו היה נופל
לעיוורון רגשי.
|
הגלים נשברים על חוף הים בליל סערה אפלולי המלווה בסופת חול.
הירח הכתום מאיר על הצוקים הלבנים והחדים. הגלים נשברים כאשר
כל חלקיק ערך היקום מתנפץ על גבי חלקיקי החול הסופי והמוגדר.
|
היא הייתה יחפה.
הוא היה מוטרד.
היא הריחה את ניחוחות הים, ריח סירות הדיג על החוף, ריח העשן
שעלה מהמדורות לכל אורך החול.
הוא היה עסוק בעצמו.
|
בין
אם
על בסיס דמותה חלום שאפתי לייצר
|
על אף מאמץ מיותר
כמצופה
מצאה עצמה שוב
הסממית
צופה על עמוד השמירה הלבן,
צופה ברוחות בשנית.
|
שיחקתי עם צללים זרים בגיא מות האלים,
שם חיפשתי את שבורי הלב, רועי האהבה.
לכיוון עפר צעדתי, החימר ממנו שב,
בעקבות תנודות קלות בלחישות האכזבה.
|
איני אוהב אותך יותר
משחשבתי שאהבתי
בעבר ואני
|
ראשון עובר רואה נולד
שני תמותה על סוס לבן
רץ הוא אל מקום מותו
צוק אפל רחוק מכאן
|
ולפני עשות האדם בצלמו
קודם ווידא כי כל שאהב האדם לא אהב
אותו
|
מפגש דור שלישי,
אדמה חרוכה, וגם
רוח ריקה בעלים.
|
וכשהייתי לצדך
עלייך כתבתי לעצמי
ואת אבדת לעצמך
|
זה תמיד הפריע לי. חשבתי מספיק בהגיון כדי להבין שחיים
אינסופיים אינם אפשרות, היות ולא משנה לאן אברח, הסוף תמיד
ימצא אותי. אפילו אם אחיה מיליוני שנים ואף יותר, היקום יגיע
לסופו, ואני, כיצור גשמי, לא אוכל לשנות את זה.
|
אתהה ואף אשאל, בהיכרותי הראשונה עם זר מעניין (כלומר, כזה
שעוד לא הספקתי לקטלג במידת הצורך והנוחות) "מה הסוג שלו", מה
גורם ללב שלו לרטוט, מי מסוגל לרסק את חוש ההיגיון שלו ולהפוך
אותו לפרא מאוהב.
|
הוא הריח את הרביולי בטטה
המתובל בתיבול החורפי, כלומר בפלפל ובמלח,
כי כל העשבים האקזוטיים נמים בין חודש זה לחודש זה,
וכאן הוא מצא את המפית מונחת לצד ימינו
אך הכף עוד לא מצא דרכו אליו.
|
ונאמר בספר הכחול כי האפרוח יגדל לברבור אימתני, וכי לאחר
מלחמתם של האדומים בציפורי הבוקר האפרוח יוביל את עמו אל ההר
השחור, משם ישלח מלך הצפר עוזכנף את מלאכיו אל האדומים עם נקם
במקורם, וישליטו את זעם כנפיהם על האדומים עד בוא השחר הארוך.
|
עכבישה יחידה משוטטת בין קורי רשתה, הורגת כל שעף אל תוך
מלכודתה המעורפלת החבויה בחשכה ונתפס, אוכלת כל יצור שיכולה
היא.
אך לי היא נותנת מעבר, בתנאי שאשב סמוך לה על הקורים המרכזיים
לזמן מה, ואהיה לה ידיד.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
סנוב, לחיות
בקיבוץ כבר
ניסית? |
|
