|
מתעסק בקולנוע, צילום, וכותב סיפורים, שירים
ותסריטים.
עכשיו חדש במבצע: תצלומים !
אני עומדת על המיטה שלי, יחפה הפעם, המגבת נשמטת ממני ואני
צועקת בקול ניחר. אני כולי רטובה, הפעם לא התנגבתי כמו שצריך
והמיטה שלי מתרטבת. אני צונחת אל המיטה מספיגה אותו עוד יותר
ומטיחה בה את אגרופי החלושים.
|
"נו, אני מוכנה לעשות הכול".
"הכול, הא?" אמר ובהה ביופייה שרק התעצם בחלל הראייה המטושטש
קלות כאילו הייתה פיית יער שובבה.
"הכול" אמרה בפשטות.
|
אם אתה הורג האם זה בהכרח אומר שאתה לא אוהב?
|
על השידה השחורה נחו להן צלחות פלסטיק לבנות עמוסות בביסלי
בטעם פלאפל ומאחוריהן בקבוקי משקה רדיואקטיביים בצבעי כחול
וירוק בוהקים. אמי, מנצחת על הארוע, ברכה אותי ואחרי כן נסוגה
לקצוות, מחייכת.
|
היה זה יום שבת קיצי, יום בלא רחמים, בלא דרך מילוט, והמסע היה
צפוי להתחיל בכל רגע. הילד ידע שברגע ששני הוריו יקומו משנתם
ויהיו מוכנים ליציאה אל פתח-תקווה לבקר את סבתו שוב זה יתחיל.
|
דוד נחום הציע שנלך לבקר את החיזר של איזה קיבוץ אחד בצפון
שנחת להם. אבא שלי אמר שזה לא חייזר זה סתם חרא קטן וירוק,
ואמא אמרה גם כן עוד מבין גדול בחייזרים, ואבא התחיל לפתוח
עליה ג'ורה רצינית כך שבסוף כולנו נסענו לראות את החרא הקטן
והירוק שנחת בקיבוץ בשנה שע
|
בעשרים ותשע למרץ עזבה נעה את רונן. מאזן הכוחות במקרים מהסוג
הזה הוא כזה שלרוב אחד מהצדדים אוהב יותר. פרידה כזאת לא יכולה
להיות חלקה. מהר מדי, לאט מדי, בלי אזהרה מספקת, למה לא חתכת
וזהו וכיוצא בזה סאגות מורכבות מדמעות, כאב ושברון לב.
|
היא נחמדה ומתוקה,
באמת כמו כל אחת טובה.
בחתונה נהיה יפים -
נקבל מתנות ונשתוק.
|
כך אנחנו נפגשים באוטו שלי.
|
כבישי הענק נהיו נהרות,
מדבר צייה נהיה ים רוגש.
|
מטאוריט שקוף כמראה ריקה
אני בין נגיעות רכות של כחול
|
זאת אומרת לא אני אבל שתהייה,
את אומרת וכותבת ברכה בעט אדום,
שכותבים בו תיקונים לתרגילים
|
את רוצה שאוהב אותך כי את חכמה ותמירה
אבל
|
אתה כואב לי, רעמה הנמלה.
אולי תתגלח?
|
את יכולה לשאול אותי שאלה,
טריוויה על משהו שקראתי אתמול.
|
החיוך מזמין כשהידיים מחליקות.
|
...אתה יודע שאנחנו מעריכים אותך מאוד פה בחברה, אבל בגלל
האירועים האחרונים אני נאלץ לשחרר אותך. ובנימה אישית יותר,
אני באמת מודאג ממך. איך יכולת לעשות את זה? בוא נניח סתם
מישהי מהרחוב. אבל דווקא את הבת של
|
יונתן סוחט את ההדק. קליע האקדח פוגע בדויד והוא נופל לרצפה.
|
יורגנד, לבוש בחליפה עתידנית פונקציונאלית בגווני חום פסטליים,
הולך במדבר רחב ידיים. החליפה חסרת קסדה, ראשו גלוי, שערו פרוע
וזקנו ארוך. מדי כמה רגעים הוא מוחה זיעה ממצחו. יורגנד מבחין
בשיח ירוק קטן שצומח בתוך המדבר. הוא מתכופף, שולף אותו
בעדינות ומוצץ אותו.
|
שוטר
כוס אמו שלהם. אין ערכים, תאמיני לי. אין בושה. זה מה שמראים
בטלוויזיה?
השוטר יורק גרעין על המסך של הטלוויזיה.
אשתו של השוטר מניחה את המגהץ על כנו, ומוציאה אותו מהחשמל.
אשתו של השוטר
יוסקלך, אתה בא למיטה?
|
נעמה יושבת במסדרון בהלם, מנסה בכל כוחה לא לבכות. שלוש אחיות
הולכות במסדרון, משוחחות.
|
רות מביטה בחיוך מלא הערכה בבועז (בחור בסוף שנות העשרים שלו,
גבוה ויפה תואר, לבוש בבגדי קיץ קצרים) העומד בפתח.
בועז
הי, אני השכן החדש שלכם, ורציתי לדעת אם יש לך במקרה חלב, כי
פשוט...
רות
בוא תיכנס. חבל שלא ביקשת מיליון דולר. אני בדיוק עכשיו הוצאתי
לעצמ
|
זה היה אחד מהרגעים האלה, שקשה לצפות, שאתה עושה פעולה פשוטה,
פשוט חי את החיים שלך ואז הכל מתנפץ לך בפרצוף. אני ויולי
ראינו טלויזיה ואז קמתי להביא לעצמי קולה מהמקרר. כשחזרתי
הטלוויזיה היתה כבויה ויולי רצתה לדבר.
|
תמונה 13X9 שחור לבן במקור
|
Lips red lake wide
Wind take hand and
Smile like you mean it
Not because you expect yourself
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בוקר טוב רחל,
הגיעו התוצאות
של הבדיקות שלך.
תשמעי, לכל אחד
יש את הצרות
הקטנות שלו.
אני, למשל, סובל
מציפורן
חודרנית. ידידי
אמנון נשוי
לאישה קשה
מנשוא, אחותי
בלונדינית
טבעית,
אבא'שלי ערומקו,
ולך יש סרטן.
ביג דיל.
שלא תקחי לי את
זה קשה עכשיו.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח
ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
